פרק 2 – ג'ולייט או ג'יין?
רומיאו הבחין שג'ולייט ראתה שהוא מביט בה והיא השפילה את מבטה מרוב מבוכה.
" לא , מה שלא אמרת לי שאתה מלך הסנובים , ואתה באמת חשבת שאם תסתכל עליי ככה , אז אני באמת סולחת לך? תשכח מזה , אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלך בחיים.
תזכור משהו: אני לא מתאהבת כל כך בקלות. " אמרה ג'ולייט בחיוך ציני.
" אז אני רוצה לאחל לך משהו: שיהיה לך אחלה של מסיבה. כי תצטרכי לסבול אותי מפני שאני לא זז מפה ." אמר רומיאו ונשף בבוז.
" אז אני אלך מפה. כי אני לא סובלת שאני רואה אותך. למה באת לפה בכלל?" הטיחה ג'ולייט בחמת זעם. ולפתע ג'יין הופיעה.
" מה קורה , רומיאו? אתה רוצה לרקוד איתי?" שאלה ג'יין בחיוך מאוהב.
" כן , אני מעדיף לרקוד אותך מאשר להיצמד לחברה המעצבנת שלך. היא ממש לא נחמדה , אבל את.. משהו מיוחד." אמר רומיאו בכוונה כדי לעצבן את ג'ולייט.
" אה , תודה!" קראה ג'יין בחיוך מקסים. היא דחפה אותו לזרועותיה.
ג'ולייט התפוצצה מקנאה מבפנים, היא לא ידעה איך להכיל את זה.
" לקנות לך ניילון נצמד?" לעגה לו ג'ולייט בחזרה.
אבל הוא כבר לא שמע אותה. ג'ולייט הביטה בג'יין וברומיאו שרקדו כל הזמן צמודים זה אל זו. בתוך ליבה , היא רצתה כל כך להיות במקומה.
" להגיד לך משהו? בינינו , רק טוב? אתה מאוד מוצא חן בעיניי ואני אשמח עוד יותר אם תסכים להזמנה שלי לצאת איתך לדייט." אמרה ג'יין בחיוך ביישני והביטה בו בעיניים נוצצות.
" דייט? אני ואת? את לא רצינית! יותר טוב תקשיבי למה שאני מציע לך , מה דעתך שנהיה זוג , אני אצא איתך לדייט ניסיון ואחר כך נראה מה תהיה תגובתה של החברה הכי טובה שלך." אמר רומיאו ואחז בידה , תוך כדי שג'ולייט הביטה בהם בקנאה ממקום מושבה.
הבטן שלה התהפכה והתהפכה עד שהיא לא יכלה יותר לראות איך ג'יין התחילה עם רומיאו דווקא מולה.
" אני אשמח מאוד לצאת איתך לדייט ניסיון. אבל מה שרציתי לשאול זה האם יש לך .. חברה?" שאלה ג'יין בחיוך ביישני.
" לא , אין לי חברה." אמר רומיאו בלי לחשוב יותר מדי.
" אז זה אומר שנוכל להיות ביחד!" קראה בחיוך מתלהב והתקרבה אליו כדי לנשק אותו.
ג'ולייט לא הבינה מה קרה לה פתאום.
ייתכן שהיא התאהבה.. ברומיאו?!
לא יכול להיות! עד עכשיו היא ממש שנאה אותו ולא הייתה יכולה לראות אותו אפילו בתמונה.
אז למה היא מקנאה כאשר היא רואה את ג'יין ואת רומיאו רוקדים אם היא שונאת אותו כל כך?
ג'ולייט לא הבינה עדיין למה יחסה לגביי רומיאו השתנה כליל.
אולי היא מאוהבת? אולי היא הבינה שהיא התחילה לאהוב את רומיאו?
לא , אין שום דבר הגיוני בדברים שהיא חושבת לעצמה.
לפתע היא התהפכה וחזרה יותר קשוחה ממה שהייתה אי פעם.
" וואו , ממש נהנתי להיות בחברתך." אמרה ג'יין בחיוך של ניצחון והיא הרגישה שהיא הבחורה הכי ברת מזל שהיא תתחיל לצאת עם רומיאו.
" גם לי היה כיף. את רוצה שאני אלווה אותך הביתה?" שאל רומיאו בחיוך החמוד שלו.
" לא , אני אסע עם ג'ולייט. תודה לך רומיאו, על כמה שעות של עונג והנאה.
נתראה מחר בבית הספר?" שאל ג'יין בתקווה והביטה בו בעיניים בורקות.
" כן , אני חושב. " הוא אמר בספק והלך לדרכו.
ג'יין יצאה לחפש את ג'ולייט כי היה כבר מאוחר.
היא מצאה אותה בגינה . היא הבחינה בעיניה הדומעות ולא הבינה מה קרה לחברה הכי טובה שלה.
" ג'ולייט , כבר מאוחר. את יודעת שמחר יש בית ספר? צריך לקום מוקדם. את בוכה , או שזה נדמה לי?" אמרה ג'יין בחולמנות.
" לא , זה לא מבכי , זה מלראות את הבן אדם שאני הכי שונאת בעולם." אמרה ג'ולייט בטון של שנאה.
" אני ורומיאו יוצאים." היא אמרה.
תגובות (0)