חברים מבטן ומלידה
את כל המסלול מאז הגיחו לאוויר העולם עשו יחדיו כמו תאומים ואולי אפילו יותר : פעוטון , גנון, גן עירוני, בית ספר תיכון, האוניברסיטה העברית לימודי רפואה , ובסוף כל סמסטר התגייסו לצה"ל לגולני והם קצינים מתוקים וחסונים לא יאומן כי גם החברות של שניהם היו כמו תאומות סיאמיות והארבעה בילו בכל הזדמנות יחדיו.
לימודי הרפואה הסתיימו בהצטיינות והם כבר תכננו לנסוע עם השחרור מצה"ל כמובן עם החברות לחדשיים ימים לחוש ניחוח של חו"ל ויותר מזה לחוש כי כאן הכל מותר אין שום מגבלויות זה לא הצבא וזה גם לא לימודי הרפואה.
השחרור נקבע לעוד שבוע ימים אחד מהם לא חש כל כך טוב והוציא 2 גימלים . השני חש כל כך אבוד בלעדיו וכל היום הלך כמו יתום כמו אחד שעבר עליו אסון.
בסיום המשמרת הוא יצא הביתה – המחשבות יחד אתו לא נותנות מנוח, ולא לשנייה קלה , את האוטו שבא מולו לא קלט והנסיעה לחו"ל וכל התכניות אבדו לגמרי – היה ואיננו כבר.
ח ב ל
תגובות (4)
לא אהבתי. יש משהו בכתיבה שלך כל פעם (אפילו בתגובות), משהו של שפה גבוהה שבדרך כלל לא מתאימה לנושא של הסיפור או בכלל, לסיפורים.
השפה שלך גבוהה מאוד, זה טוב, אבל לא כאשר זה גורע מהסיפור והופך אותו לפחות כתוב טוב ופחות קריא. הייתי ממלי ה לעבוד על השפה עוד.
ראשית תודה רבה כי החלטת לקרוא את הסיפור שלי. דבר שני אני לא מבינה מה לא בסדר עם הכתיבה שלי מה לעשות עם הכתיבה שלי מה זאת אומרת "לעבוד על השפה ?? תהרגו אותי לא מבינה !!!!!
אני לא יודעת אם מדובר בנער או בנערה ולכן אתייחס כאילו מדובר בנער תגיד לי בבקשה האם לכתוב עם שגיאות כתיב עם סגנון של כתה א' אני פשוט לא מבינה – זו הכתיבה שלי כך אני יודעת לכתוב ויש לך ברירה הכי פשוטה לא להיכנס לסיפור שלי ואשתדל גם לא להגיב על הסיפור שלך ובא לציון הגואל !!!!!
הגעתי בצורה אקראית לסיפור שלי שלדעתי הוא מושלם מקסים נפלא נהדר מהמם וחבל שמישהי חושבת לגמרי אחרת לא נורא נשרוד גם עם תגובה זו תודה ♥