בית חם?

זה חולני אני יודעת,
זה חולני לאהוב את מה שהעולם כל כך נוגד ושאליו אני מתמכרת.
לדמיין את האדם הגדול מחזיק בי והופך אותי לשלו, שמאפשר לי להרגיש כל כך רגועה בלהיות קטנה, להיות תחתיו, כפופה לו.
להתמכר לתחושות, למגע שלו שאמנם די אגרסיבי, אבל במהירות עולה ההבנה שזה רק כדי לגונן מפני כל רע, הוא שומר עליי מקרוב דואג שאשאר שלו.
נכון, זה חולני אני יודעת,
אבל התמכרתי לחלום הנעים הזה, לבית שלי. למישהו שרוצה אותי לידו, שנותן לי להרגיש בטוחה בדרך לא דרך. מבהיר לי שרק איתו יהיה לי טוב. בחוץ קר ומפחיד, אבל ליד האדם הגדול הכל נראה בטוח, הוא לא יעזוב אותי.

וברגע שהכל נגמר אני חוזרת לתוך עולם שעליי להיות לביאה כדי לשרוד, אני חוזרת להיות הילדה שכולם דורשים שאהיה, חזקה מובילה ומנהיגה, זאת שלא תאפשר לאף אדם להנמיך ולו במעט את כבודה.
אשקר אם אגיד שלא נעים לי להיות לוחמת, לביאה, חולמת בענק ומגשימה.

אבל הניגודים האלו שבי, אלו הם החיים שלי!
אני נולדתי לתוך מקום שכולו זר לעולם,
בשבילי הוא נקרא הבית. זה די מוזר, אני יודעת, הרי איך מקום יכול להיות זר לעולם, ולי הוא לבית?
הסיבה היא שאנשים לא מצליחים להבין, ולפעמים גם אני.
קשה להבין איך שני סוגי אישיות מתחברים זה בזה ויוצרים מקום חם שכיף להיות בו.
יוצרים חלום מדומה, שמושך לעולם מדומה שבו אני יכולה להיות אני.