ה נ ס י כ ה ה ע צ ו ב ה

בארץ רחוקה ,מעבר לים, מעבר להרים הגבוהים השחורים, הרי החושך האפלים,בתוך נהר גועש ומקציף,שגליו הגבוהים מלחכים את יסודות הארמון העתיק,חיה נסיכה.
בודדה היתה כממלכה עתיקת היומין.זאת היתה ממלכה קטנה . היא חיה בארמון עשוי שיש לבן בוהק ועיטורי זהב ויהלומים. ברקע היו ההרים המתנשאים עד לעננים האפורים.מגדל בן שבעים קומות היתמר מעל הארמון המבהיק ביופיו והמגדל כולו היה מואר עד לקומתו האחרונה,כמגדלור בים.
הנסיכה הצעירה,ברניקי היתה יושבת שעות במרפסת המגדל בקומה האחרונה ומשקיפה על ממלכתה. השנה האחרונה לא היטיבה עמה. אביה המלך ואמה המלכה ניספו בתאונת מטוס כשחזרו בטיסה האחרונה לביתם מהממלכה השכנה ,ממלכת פצאל. ואז הנסיכה הצעירה נותרה לבד. יתומה מאב ואם . גם אחים לא היו לה. מטרת הנסיעה של הוריה היתה להתוודע למשפחתו של החתן המיועד לה.
זה היה נסיך יפה תואר ,ומשפחתו משפחה עניפה מיוחסת ועתירת ממון.
בימים האחרונים חשה הנסיכה במיוחד בעצב עמוק.
המשרתת האישית שלה טרחה סביבה כל היום . דאגה שתאכל, שתשתה ,ניסתה לעודד את רוחה . להזכיר לה שבסוף היום היא היורשת היחידה של הארמון ושל הממלכה העתיקה .
אגנס היתה איתה מאז ילדותה .בתחילה היתה האומנת האישית שלה . היחידה שהיה לה אישור כניסה לחדרה ולליבה של ברניקי.ואכן היתה אגנס גם אשת סודה.הנסיכה סמכה עליה והיתה יושבת ומספרת לה את צפונות ליבה .אגנס היתה לה כמו כותל .מעולם לא אמרה מילה . היא היתה כמו כספת שמורה.
ומה היה על ליבה של הנסיכה?
הנסיכה העצובה היתה כואבת את סיבלם של האזרחים של ממלכתה . אביה המלך השית עליהם מיסים כבדים . האדמה לא נתנה פרי. היתה שנת בצורת . וכמעט היה רעב בממלכה . מעבר להרים החשוכים היתה הממלכה השכנה חורשת רע . והמצב הבטחוני היה מטריד גם הוא את התושבים .
ואז אביה המלך החליט לקבל את הצעתו של השכן מעבר להרים , הוא ביקש את ידה של הנסיכה הענוגה לבנו הנסיך . והמלך ידע שככה יגיעו לשלום בין הממלכות וגם יצילו את הממלכה מרעב .
אותו יום הגיעה אגרת מהממלכה , נכבדי המלך , המלך והמלכה יגיעו לבקר את הנסיכה . גם הנסיך יגיע .
ברניקי , לא ראתה אותו מעולם ופחד התגנב לליבה , שאולי אולי לא ימצא חן בעיניה הנסיך , והיא אפילו לא תוכל לסרב , כי עתידה של ממלכתה בידה .
היא ביקשה מאגנס , שתכין את שמלתה היפה ביותר ונעליה המקסימות ביותר . תכשיטיה הכי יוקרתיים . וכך היה , באותו ערב , היתה ברניקי בשיא יופיה וזוהרה ,
שרי הממלכה וראשת הממשלה הגב' דיאנה ,נערכו לקבלת הפנים המכובדת .
אולם הנשפים נערך וכל המשרתים נעמדו ונכונו לפקודה .אלפי הנרות האירו את האולם באור יקרות . השולחנות היו מלאים בכל טוב הארץ . (למרות החוסר ולמראית עין היה הכל בשפע).זרי פרחים ענקיים מלאו את הכניסות והיציאות מהאולם. ואז הגיעה הנסיכה .כולם פערו את פיהם כשברניקי היפה והמדהימה נכנסה לאולם .
הנסיך היה בהלם . הוא גם היה מודאג שמא תהיה הנסיכה קטנת קומה וכעורה .
והנה הוא מוקסם , ועדיין לא נפגשו .
עכשיו הוא צעד אליה מקצה האולם לכניסה . הוא חייך אליה , היא החזירה חיוך .
וואו , הוא אומר לה , לידו ניצב קצין המשמר שלו . נסיכה מהאגדות את ברניקי !
אני כבר מאוהב הוא חשב לעצמו.
היא לא אמרה דבר . אבל החיוך היה אמיתי . היא הרגישה כאילו זה שידוך משמיים . אלהים בעצמו או המלאך שלו , בחר לה את הבחור הזה .היא עכשיו נשמה לרווחה .
"אלכסנדר ,זה שמי , אחז בידה ולחץ אותה .והיתה בלחיצת היד הזאת חמימות נעימה וגם תחושה של בטחון .
ברניקי הביטה בעיניו, הן היו שחורות כמו הלילה האפל, אבל מאירות ומבריקות .
גם שיניו הטובות היו צחורות ונאות . הוא היה תמיר וגבוה ממנה . וברניקי עצמה היתה גבוהה מאד. התחושה היתה טובה , היא חשה שאולי הוריה היקרים ידעו מה הם עושים , הם לא יפקידו אותה בידי גבר מבוגר אולי וחסר חן .
היא הודתה להם בליבה .
ועכשיו היו המכובדים עסוקים בשיחה ערה .
והמוסיקה הקסימה את האורחים הרבים , הנסיך הציע לה לרקוד איתו והיא נעתרה. הם עלו על רחבת הריקודים , והיא ידעה שיותר לא תהיה עצובה .