אתה משוגע

כשאתה מרגיש שאתה משוגע זה פשוט משגע. אתה לא יודע את זה, זה לא מוכח, זה לא רשום בשום מקום, אתה פשוט מרגיש שמשהו לא נכון. אתה יודע שמשהו אמור להיות אחרת. אין לך מה לעשות עם ההרגשה הזו. זה מרגיש אבוד. כאילו כל העולם פשוט לא מבין מה מוטל על כתפיך, ועם מה אתה מתמודד. בלי שום קשר למה שהעולם דורש ממך. מה שאתה דורש מעצמך. דרישות כל כך גבוהות, ציפיות שמתנפצות כל כך חזק. זה שובר, זה מחלחל דרכך עמוק וזה לא יצא לעולם.
ואז, כשאתה יודע שאתה משוגע, יש בהתחלה תחושת הקלה. שידעת שלא הכנסת לעצמך לראש שמשהו לא בסדר. שהאנשים שגלגלו לך עיניים מסביב עכשיו מתנצלים. אבל זה לא מספיק כדי לחפות על תחושת הזלזול שקיבלת מהם כשניסית לשתף שמשהו לא בסדר. זה נשאר. וגם השריטה נשארת. אבל לאט לאט, תחושת ההקלה הזו שידעת שמשהו לא בסדר ואז זה מוכח- יורדת. היא נעלמת, הייתה כל כך סתמית. ושוב אתה מבין שאין לך מה לעשות עם העובדה הזו שאתה משוגע. אתה תשאר משוגע לנצח. אולי יתנו לך כדורים כדי להקל על תחושות של בדידות, כדי להרגיע את המחשבות. וימליצו לך על טיפול פסיכולוגי כדי לגרום לך להגיד על עצמך כל מני דברים שלבד לא היית חושב עליהם. להגיע למסקנות שלבד לא היית מגיע אליהן, ואחרי שהגעת אליהן, אתה מתחרט והלוואי שלא היית מגיע!
ואתה משוגע. כי כל דבר שמציעים לך לעשות לא עוזר. שום דבר לא יכסה את השריטה. כי זה פצע שלא נועד להתאחות. וזו הייחודיות. שלך. אתה משוגע.