מכונת הזמן 4- פרק 2

תקציר הפרק הקודם: אביטל גילתה שאימה , עלמה מנור נהרגה בתאונת דרכים כשהיא ניסתה לחצות את מעבר החצייה.

אביטל הילדה מופיעה בפני אביטל וגבריאל ומתלוננת כי הם לא בררו את האמת לגבי מותה הטראגי של עלמה מנור.

גבריאל מבטיח לאביטל בת החמש , שהם יעשו כל מה שבאפשרותם כדי לגלות את האמת.

" אתם אמורים לגלות למה אימא שלי נדרסה. אני מקווה שאתם תחזרו עם התשובות.

ואני רק מאחלת לכם שתצליחו לגלות עוד פרטים על התאונה שאימא שלי עברה.

אני חייבת ללכת, בטוח סבא שלי יחיאל מחפש אותי ולא יודע לאן שנעלמתי.

היה נעים לראות אתכם. נתראה בקרוב , להתראות." קראה אביטל ונעלמה שוב.

אביטל וגבריאל נותרו מבולבלים , והבטיחו אחד לשני שהם יעשו את מירב המאמצים כדי להצליח במשימה שניתנה להם.

" אנחנו הולכים להצליח הפעם , בייב. עד שלא נמצא תשובות לשאלות שנוגעות למותה הטראגי של עלמה מנור, אין לנו לאן לחזור.

ולתת לאביטל בת החמש את ההבטחה שאנחנו אכן נגלה את האמת בנוגע לאימה המנוחה." אמר גבריאל בטון מעודד .

" טוב . להזכירך הילדה הזאת שזקוקה נואשות לתשובות זאת אני , הילדה הזאת תדע את האמת. גם אם הדרך רחוקה ולא ברורה , אנחנו נמשיך הלאה.

אין לנו מה לתהות בכלל. אנחנו עושים את המסע הזה בזמן רק בשבילה.

אנחנו לא צריכים לוותר כל כך בקלות. אומנם קשה קצת בהתחלה , אבל הכול יהיה בסדר.

אנחנו כבר רגילים למסע בזמן והכול. אנחנו לא צריכים לפחד . שום דבר אחר כבר לא יפתיע אותי.

ועד שלא נגיע לחקר האמת , אין לנו מה לחזור לשנת 2022." אמרה אביטל ברצינות תהומית.

" כן , אביטל. אני באה אתכם גם אם לא תרצו או בין תרצו. אני בכלל לא שואלת אתכם.

אני הולכת אתכם בכל אשר תחליטו ללכת.

ואם תגידו לי שלא , אני בכלל לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי או שלמדתי.

מה שבטוח, שאני לא אחזור להיות מי שהייתי בעבר." קראה רינת בהרהור.

" בטח , רינת . אנחנו מאמינות לך . תהיי בטוחה שאנחנו נהיה איתך כאשר תזדקקי אלינו. את תמצאי מישהו אחר שיאהב אותך כמו שאת ראויה.

זה יקרה בקרוב , בינתיים תלמדי מה שקורה לנו כאן , בהווה." אמרה תובל וחייכה אליה.

" כן , אני לומדת מה שקורה בשנות האלפיים. אני נמצאת פה כבר שלוש שנים. ואני נהנית מכל רגע. אין לי שום מילים.

כרגע, אני לא יודעת מה עוד להוסיף.

האמת , שאני מאוד מתגעגעת לסבתא שלי .

ואני מאוד מצטערת על כך שכמעט ושיתפתי איתה פעולה.

יכולתי לפעול אחרת , אבל כל אחד והרצונות שלו. אני מודה שהרבה פעמים נפלתי וכשלתי. אבל עכשיו אני לומדת את הדרך הטובה. אני מקווה שלא פגעתי באף אחד מכם. לא בך תובל ולא בשובל , לא באביטל. אני רק רוצה שתהיו מאושרים ושנחייה זה עם זה בהרמוניה." אמרה רינת וחייכה אל שובל.

תובל התרגשה ולא הצליחה לומר שום דבר נוסף.

גם שובל ואביב הביטו זו בזה במבוכה ולא ידעו מה לעשות עם עצמם.

" מה , התרגשתם?" שאלה רינת בחיוך שובב וקרצה אל גבריאל.

גבריאל חייך בביישנות ומשך בכתפו ללא אומר.

הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו ברגעי מבוכה.

" כן , מאוד!" ענה חננאל בחיפזון וחייך אל רינת בשובבות.

" מה פשר השתיקה הזאת?" שאלה תובל בחוסר ביטחון.

" סתם , הייתי נבוכה ולא ידעתי איך להגיב בהתחלה. אני מצטערת אם הבכתי כל אחד מכם. להבא , אדע איך לפעול אחרת.

אני בעצמי נוסע בזמן מיומן ככל שיהיה , אני אראה לכם את הדרך לנסוע במכונת הזמן ואיך אפשר יהיה לתפעל אותה.

אם תרצו , ישנה מערכת הפעלה משוכללת שיכולה להטיס אתכם רחוק אפילו ללא דלק. אפילו הופתעתי שהיא נוסעת ללא דלק." קרא חננאל בעיניים נוצצות והראה לחבורה איך אפשר לנסוע במכונת הזמן ללא דלק.

" אתה חי בחלום , חנן . אני אפילו לא מאמינה לשום דבר שיוצא מהפה שלך .

אני בטוחה שיש לך דמיון פרוע , אבל אתה לא טוב בהמצאות.

כדי לנסוע בזמן לשנת 1975 אנחנו חייבות דלק. בלי זה , מי יכול בכלל לנסוע בזמן לאיזו תקופה מסוימת שמעוררת בו געגועים ?" קראה תובל בהיגיון.

" אני אראה לך , תובל. שאני האבא של כל ההמצאות.

לא צריך דלק כדי לנסוע בזמן ואת זה אני אלמד אותך ואת שובל בפעם אחרת." אמר חננאל בהרהור.

החבורה הייתה בטוחה שהוא טועה.