דין

דין היה מסוג האנשים שאי אפשר להתעלם מהנוכחות שלהם,
אבל הוא לא היה רק פרצוף יפה. את זה אני יכולה להבטיח לכם
הוא היה מסוג האנשים שלא אומר יותר מידי, ויכול לגרום לאדם הכי סגור בארץ לדבר ללא הרף ולפרוק את כל המועקה שעל ליבו ובסוף גם להרגיש כל כך טוב עם זה.
הכל אצלו היה מסודר ורהוט. מהדרך שבה הוא נראה והלך ועד לקול שלו. הכל אצלו היה פשוט כל כך.. מרגיע.
אפילו אני, שידוע בתור 'טמפון' מהלך, פקעת של לחץ, לא מצליחה לשבת ולהירגע אפילו לשנייה בלי שהמחשבות יאכלו לה את המוח- יכולתי למצוא שלווה בנוכחות שלו.
לשבת איתו לבד בלי שיפריעו לנו היה כל מה שהייתי צריכה. היד שלו מלטפת את הירך שלי וראשי מושען על כתפו, נושמת לרווחה ונותנת לקרני השמש ללטף אותי בלי התנגדות.
לאט לאט התחלתי לפתח אליו.. רגשות. נשמע כמו משהו שנכתב על ידי בחורה נדושה אבל גם פה אני יכולה להבטיח לכם, שזה לא המקרה. לא הייתי כזו. לא מיהרתי לפתח רגשות ולהיענות לכל אחד שנותן לי טיפה יחס. הייתי ספקנית בגלל העבר שלי ופחדתי על העתיד שלי. לא נתתי לעצמי "לרחף" בגלל גבר אבל כנראה שלדין היה את הקסם שלאף אחד לא היה.
כל פעם שהיה קורא לי נסיכה באמת הייתי מרגישה אחת כזו, לא הרגשתי צורך בתשומת לב של אף אחד כשהוא היה שם. כולם היו מחוקים לי, ואם אני איתו אין באמת סיבה שהפלאפון לא יהיה על השתק.
אני זוכרת את הנשיקה הראשונה שלי ושל דין
כנראה שזה לא יקסום מידי למישהו חוץ ממני, כי לא אתאר לך מקום רומנטי מידי
זה לא היה בחוף הים ביום האהבה או בפיקניק לאור נרות
חנייה, של מרכז מסחרי בסביבות 7 בערב, ריקה מאנשים, מלאה במכוניות והידיים הענקיות של דין עוטפות את גופי בחום ואהבה, שפתיו מחבקות את שלי ברכות וגורמות לי להרגיש שבאמת ובתמים אנחנו לבד בעולם
דין התגייס ולאט לאט הפגישו נעשו נדירות. הוא היה חוזר הביתה פעם בשבועיים או שלושה- וגם כשהיה חוזר לא תמיד היינו מצליחים לשלב ולמצוא זמן אחד בשביל השני.
הרגשתי שהשיחות לא שיחות בוואצפ מקבלות אופי שהוא בעיקר מיני, והבנתי איזה נתיב הקשר שלנו מקבל. אהבתי אותו כל כך, ולא יכולתי לראות את עצמי בטייטל היזיזה, הוא תמיד אמר לי שאני שלו ולאט לאט הבנתי שזה נכון- פשוט הוא, הוא לא היה שלי.
אז הייתי אומרת לו שבא לי לחתוך. מספיק לי. אני לא יכולה.
והוא היה מכבד. וזה היה הורג אותי, שככה זה נגמר ושיותר לא נתראה. זה נגמר
אבל דין היה חוזר, שולח הודעה ומן הסתם שהייתי חסרת מעצורים- עד אז הספקתי לאגור כל כך הרבה געגוע כלפיו שסינון לא היה בא בחשבון
ובפעמים שבאו אחרי הוא אפילו לא ניסה להסתיר שהוא רוצה רק את הגוף שלי.
הייתי צריכה כמה חודשים של היכרות כדי להבין מה המשמעות של "אני רוצה אותך" וזה לא היה אותי אותי. רק חלק ממני
אבל כל כך אהבתי את דין שהייתי מוכנה להסתפק במועט
לתת לו כל מה שייקח
העיקר שלא יעזוב ויגרום לי לשכוח את כל הפעמים בהן הרגשתי את היד שלו על ירכי, הרוח זורמת ביראותי והשמש מלטפת את נמשיי.