~אהבה ממבט שני~(פרק שני)
"תאמיני בחלומות שלך ,ויום אחד הקשת שלך תופיע מבעד לעננים"…
זה משפט מסינדרלה כמובן , אמא קראה לי כמעט כל ערב את הסיפור הזה כשהייתי קטנה.. היא ניסתה לגרום לי לחלום בגדול למרות הבעיה שלי.
היא לא רצתה שאני ארגיש שונה או שאני אהיה שונה באיזושהי צורה.. אבל אני כן שונה! ואני די אוהבת את זה..לפעמים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
באותה שניה שעלתה לי המחשבה לראש התחלתי לצחוק, להתפוצץ מצחוק .. חשבתי שזו בדיחה אכזרית כזו..
גברת הלן הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח.. "מה כל כך מצחיק גברת נגה?" .. וברגע שהיא אמרה גברת נגה כמעט נפלתי לרצפה מרוב צחוק ! הייתי אדומה כולי ולא ידעתי מה לומר, המנהלת נשמה נשימה עמוקה ואני נשבעת שיכולתי לשמוע את העצבים שלה עולים בקצב.
"אוקי נגה אם את לא יכולה להיות רצינית את יכולה לצאת ולחזור לשיעור, נדבר איתך לאחר מכן , אני בטוחה שאלו חדשות לא קלות בשבילך".
הפסקתי לצחוק והרמתי את הראש , "אילו חדשות? את בטח צוחקת עלי , אני יורשת?" זה נשמע כמו התחלה של ספר אגדות אבל משובש כי היורשת עיוורת.
"כן נגה, גברת הלן אמרה שניסתה לדבר עם ההורים שלך אבל לא היה מענה".
"זה בדיוק העניין" אמרתי למנהלת , "יש לי הורים ומשפחה לא הגיוני שאני יורשת , אני לא מאומצת!" ורצתי ממשרד המנהלת מהר לכיוון הבית, כוכב התקשה לרוץ איתי כי לא חשבתי על כלום חוץ מהשטות הזאת.
הגעתי לבית , שכחתי את התיק והמפתחות בכיתה אז דפקתי על הדלת בחוזקה, אמא פתחה לי והתנשמתי כולי ," אמא ! הייתה מישהי.. במשרד המנהלת.. היא אמרה שאני מאומצת!" , לא שמעתי תגובה במשך דקה שלמה ואז שמעתי את אמא ממלמלת לעצמה " לא הגיוני שהאישה הזאת מרשה לעצמה להתפרץ לנו לחיים ככה, חוצפה זה מה שזה , מדברת עם הבת שלי בלעדי בלי שום רשות".
לא הבנתי מה קורה בכלל, הייתי מבולבלת מאוד ואז צעקתי " אמא אני מאומצת?!" אמא היססה לרגע וענתה "כן נגה.." היא התחילה לומר "אל תבהלי נגה יש סיבה.." היא אפילו לא סיימה את המשפט ורצתי מהבית לכיון הפארק, היה שם מקום שאני וכוכב אהבנו לשבת בו להירגע לבד כשיש לחץ בחיים שלי.
אמא בטח נבהלה מאוד ממה שקרה וממני אבל הייתי מאוד פגועה באותו הרגע כל החיים שלי היו שקר.. או לפחות ככה הרגשתי.
הייתי בפארק לפחות 4 שעות עם עצמי וכבר התחיל להיות מאוחר.. יש לי שעון מיוחד שמודיע לי מה השעה .
אמא בטח מאוד לחוצה והתקשרה למשטרה כי לא עניתי לטלפונים שלה, כוכב כל שניה היה עצבני ולא הבנתי למה .. ניסיתי להרגיע אותו אך זה היה נראה שהוא נוהם על משהו או מישהו אז צעקתיי "יש פה מישהו?" ולא שמעתי תשובה.. אך פתאום שמעתי צעדים הולכים ומתרחקים ונבהלתי " מי זה ??" אין תשובה.
התחלתי להילחץ והחלטתי לחזור הביתה.
ליד הבית שלי יכולתי לשמוע משטרות , זה בדיוק מה שאני צריכה.. בטח אמא מתפוצצת מרוב לחץ…
נכנסתי בדלת ואני שומעת את אמא רצה אלי " נגה! , ילדה שלי! לאן נעלמת את יודעת איך דאגנו??" לא עניתי כי היו לי דמעות בעיניים , "נגה אל תעשי לי את זה שוב בסדר? ילדה שלי הכל טוב אל תבכי אני יודעת שקשה לך אבל הדאגת אותנו מאוד אנחנו אוהבים אותך ולא משנה מה!" , שמעתי את השוטר אומר לאמא שלי " את רואה הילדה חזרה צריך לתת להם זמן זה קורה די הרבה" .
ואז הוא פנה אלי " ילדה אל תעלמי ככה יותר, מה שאת עושה זה דבר מסוכן, במיוחד במצב שלך , יש הרבה אנשים בעולם הזה שהם מאוד מסוכנים ומחפשים ילדות כמוך", פתאום נזכרתי במה שקרה בפארק אבל לא היה לי אומץ להגיד לו.
"אמא הכל בסדר אני עולה לחדר אין לי מצב רוח לדבר היום".
עליתי למעלה לחדר ,הייתי חייבת להתקלח לשטוף את היום הזה ממני.
יותר מאוחר אמא עלתה למעלה ונקשה על הדלת " אני יכולה להיכנס כוכב שלי?"
היססתי אבל עניתי "שכן.." , אמא ישבה על המיטה ואמרה לי " אם את רוצה לשמוע את הסיפור אני תמיד מוכנה לספר לך, אבל אני כן אגיד לך שהכל היה בשביל להגן עלייך , אנחנו אוהבים אותך מאוד ותמיד רצינו ילדים.
היא אמרה לי "לילה טוב ילדה שלי" ויצאה מהחדר.
לא ידעתי ממש מה לומר לה אז לא עניתי.
הרגשתי רע עם עצמי… אז הלכתי לכיוון החדר של ההורים שלי כדי להגיד לאמא לפחות שאני מצטערת שברחתי היום ואז שמעתי אותה מדברת עם אבא שלי, "אני לא יודעת מה לספר לה.. את הכל? או רק החלק שהיא צריכה לדעת..? " .. אבא שלי היסס ואז ענה " את הכל , אני יודע שזה קשה מאוד אבל בסוף היא תגלה בעצמה את מכירה אותה".
אמא נשמעה לחוצה " אני לא יודעת.. אני מפחדת שהיא תעזוב אותנו .. לא נראה אותה יותר.. אני מספרת לה רק את מה שהיא צריכה לדעת ", אבא ענה " תעשי מה שאת חושבת לנכון", כנראה הוא גם פוחד.
אבל ממה יש להם לפחד? …
תגובות (2)
מעניין, הסוף מותח.. קצת הציק לי הקצב של הסיפור, הוא נראה לי קצת מהיר מדי, אבל חוץ מזה- הכל מצוין, מחכה להמשך
היי! תודה רבה על התגובה , עובדת על המשך.. ולוקחת את כל ההערות לצומת ליבי!