ניסיתי
ניסיתי, אבל לא הצלחתי
מזתומרת?
ניסיתי, עשיתי מה שאמורים לעשות, אבל משום מה זה לא עבד
מתי?!
אז… לפני חודשיים בערך.
בימים האלה שהיית חולה? כשהקאת בלי הפסקה??
כן…
אני לא מאמינה
תאמיני
תגידי את סתומה?!?!?!?!?!
מה?
את סתומה?
למה?
למה??למה??למה שתעשי את זה בכלל?
לא יודעת…
לא יודעת? לא יודעת? לא יודעת?!?!?!?! מזה לעזאזל לא יודעתתתתתת
היה לי קשה! אף אחד לא עזר לי! נמאס לי לבכות נמאס לי לצעוק נמאס לי פשוט נמאס לי! ואת יודעת מה?? אני לא מצטערת על זה! זה היה המוצא היחיד שלי! ועכשיו, עכשיו אני לא שמחה שזה נכשל אני לא מרגישה הקלה או הכרת תודה שאני פה, אני מרגישה שבאלי לבכות!!!! לבכות כי זה תמיד היה שם כפתרון, כדרך מוצא אם אני לא רואה את הסוף, אבל עכשיו… עכשיו אפילו את זה אני לא יכולה לעשות… כי אני כושלת כושלת כושלת כושלת!!!!! כל מה שנשאר זה לחשוב על דרכים אחרות, כנראה שיותר כואבות.
אבל למה? למה לעשות את זה בכלל?
כי אני לבד, לבד לבד לבד, ואינלי אף אחד, שיעזור שיבין שיתמוך….. שיקשיב.
אני פה, אני איתך, אני עוזרת ומבינה ומקשיבה.
זה מה שאת חושבת, מה שאני חושבת, אבל כשאת מגיעה למצב שלי, את מבינה שכל זה שקר וכל אדם עומד עם עצמו. והקטע הכי דפוק הוא, שאת מבינה את זה כשאת יושבת בחדר באמצע הלילה מול חופן כדורים ואין שם אף אחד שיעצור אותך
תגובות (0)