עיני הרוחות – פרק 5: בית הקברות הלאומי גולדן גייט (חלק 2)

אביה של אביגיל ת'ומפסון היה חבר קונגרס שנרצח שמונה שנים לפני כן בנסיבות טרגיות, וכיאה לאנשי מעמד נקבר בבית הקברות הלאומי גולדן גייט. ולכן, ביום בו הגיעה בשורת האיוב בדבר מותה של בתו, היה ברור שהיא תיקבר בסמיכות אל קברו של אביה.
לא רק מהסיבה הזאת הוקל לכריס במציאת מצבתה של אביגיל ת'ומפסון: במהלך שלוש השנים האחרונות הוא דאג לנסוע אל קברה בכל ערב אחרי עבודתו, כדי להניח זר פרחים על מצבתה.
וכך עשה גם בפעם הזאת.
אך הייתה זו הפעם הראשונה בה הדמעות לא היו דמעות של צער, אלא דמעות של אושר – של סוף טוב ותקווה לחיים חדשים. הוא רכן אל מצבתה של אביגיל והניח את זר הוורדים. הוא הביט במבט נוגה אל המצבה, קרא את תוכנה וקם, פוסע אחורנית. לבסוף ניגב את הדמעות, דמעות ניצחון וגאווה, ושלח מבט אחרון בפרץ של חיוך בלתי ניתן לשליטה.
במקרה רגיל, היה מצופה מכל אדם לדבר אל מושא הבכי ולשטוח את רגשותיו ואת כאבו עקב לכתו של המת. אבל זה לא היה המקרה של כריס, וגם בימיו הקשים ביותר בהם בכה במשך שעות על קברה הוא לא פצה את פיו. זה היה חינוך עצמי מורכב וקשה. אך הוא החליט להתענות בכך ביום שבו בחר להאמין בקיומן של רוחות הרפאים, וחלק בלתי נפרד מאמונה זו גרס שרוח המת תסתובב לה אך ורק במקום מותה, מבכה על חייה הצעירים שנגדעו, או על חייה הזקנים שהלכו בלתי גמורים. ולכן, כפי שהרהר בדרך לבית הקברות, אין זה ייתכן שרוחה של אביגיל תשב כאן על מצבתה ותביט בו מאוהבת, מקשיבה בדמעות לרחשי ליבו ולסיפוריו. המקום הזה סביב מצבתה ריק כפי שהחנות שלו בחוף אמברי ריקה בזה הרגע. והוא קבע זאת בליבו כל כך חזק, עד שכל אפשרות אחרת נראתה בשבילו כדברי הבל נלעגים, שאומרם חף מכל מושג בכל מה שקשור לעולם הרוחות. לא, הוא ידע, אביגיל ממתינה לי על שפת החוף של אמברי.
סירנה של ניידת משטרה העירה אותו ממחשבותיו. הוא הסתובב בפתאומיות וראה שלא הייתה זו סירנה של ניידת אחת, אלא של שתי ניידות ואמבולנס שחלפו על הכביש שבו עבר לפני דקות אחדות, לכיוון שממנו הגיע. והוא ידע – מישהו בסופו של דבר עלה על כך שיש לו חטופה בתא המטען, שכנראה הקיאה את נשמתה בצעקות כדי שמישהו ישמע אותה. חיוכו ומצב רוחו המרומם התחלפו ברגע אחד בתדהמה ובפחד.
בזעם וצער על כך שלא השליך את קייטי בחולות של הים לפני שהגיע לטבורה של עיר, הוא עיכל שכעת עליו לברוח לכיוון אחר ממנו הגיע – המצלמות של מגרש החנייה יקלטו את הנהג, והמצלמות של בית הקברות יבשרו לשוטרים על כך שהוא נכנס להתייחד עם מתו, והיום המוצלח עלול להיגמר במפח נפש ובתא מעצר לאחר שיואשם ברצח הילד ההוא לפני שנה וחצי, בניסיון לרצח ילדה, באיומים ובחטיפה. וגם בגניבת רכב, הוא הרהר בשעשוע מריר כשהחל לצעוד לכיוון החומה שבצד השני של בית הקברות, עוזב את המצבה של אביגיל וחולף על פני מצבות אחרות במהירות הולכת וגדלה.
סירנה התקרבה ולבסוף נעצרה בחריקת בלמים בשער שממנו נכנס אל בית הקברות והצעקה של "משטרת דיילי סיטי, עצור!" הגיעה עד אוזניו, אך הוא פתח בריצה וגמע את המרחק הקצר שנותר לו עד החומה, הוא טיפס אליה וקפץ אל החצר של בית פרטי, משאיר מאחורי קול נפץ של שתי יריות אקדח והסירנה התחדשה מאחוריו.