איגרת

כאילו זה מזיז לך בשיט מה אני עושה אצל המסכנה השכנה, את לא מבינה מה זה עזרה לנזקקים. אני מנקה לה את הבית, אני מבשל לה, מגהץ. אני עושה ספונג'ה. יש לי דברים אפילו לנקות את השירותים שלה, והיא מקיאה הרבה, וגם מחרבנת ומשתינה. והיא לא יכולה להצית את הדירה שלה בעצמה, אז אני עוזר לה. מה? לא, התכוונתי שהיא לא מצליחה להשקות את העציץ בעצמה, אז אני עוזר לה. היא אישה מקסימה שהייתה יפהפייה ומקסימה ונבונה ובריאה לפני מחלתה, כמו יהלום, כמו אבן חן. גברים התגוששו ביניהם על לבה. עכשיו היא יושבת לבד, מביטה דרך החלון, יודעת שזמנה קצוב, וכל הנעורים וחדוות החיים נגמרו לה לבלי שוב! הרי זו תחושה איומה. היא מלקטת חסדים קטנים של פירורי הנאה ומחכה למוות בסבלנות. הרי זו צורה מאוד עלובה לחיות. אז תסלחי לי שאני לא בבית. זה לא שאני רחוק כל-כך, השכנה גרה ממש קרוב. היא צריכה את עזרתי. אני קונה לה במכולת ומתקן לה מכשירים חשמליים ולפעמים קונה חדשים. הבית שלה ישן ולא מטופח, ואני מנסה לעשות שהוא יהיה מספיק נעים, יפה ונוח לגור בו בשמחה. כי מגיע לה קצת שמחה, אחרי שכל חדוות החיים שלה הסתיימה, ולא באשמתה. גברים שפעם היו כורעים ברך ומציעים מסירות אינסוף, היום צועקים עליה ברחוב שהיא חוסמת להם את הדרך ומקניטים אותה. קוראים לה מעוותת ומטומטמת. זה לא צורה, אני אומר לך, זה לא צורה בה אדם יסיים את חייו. ש-כל מה שהיה לו נעלם, והוא מוצא עצמו מחזר בפתחים תמורת מעט חומר חיים. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. ילדה טובה הייתה בבית הספר, סיפרה לי, המורים חיבבו אותה, גם עשו לה דברים. לא כאלה. הייתה עוזרת ומלמדת את חבריה לכיתה מה הם לא הבינו, והייתה נשארת בצהריים לשטוף את הרצפה. הייתה הספורטאית הכי טובה בין הבנות, והכי נבונה בין הבנים. הייתה פצצת אנרגיה ויופי ובינה אינסופיים. ומה נשאר ממנה עכשיו? צריך להזיז אותה ממקום למקום כמו שמזיזים ערימת כביסה. זה מחפיר איך החיים מדרדרים בצורה כזאת. בני ובנות משפחה הפנו לה עורף, כי הם אנוכיים, ואין לה חברים וחברות מלבדי. אישה אצילה שירדה מנכסיה הרוחניים והשכליים ועתה היא בוהה בקירות ומשוועת לפירור ישועה להיאחז בו. טוב מותה מחייה, היא אומרת. אני עושה לה את המרק כמו שהיא אוהבת, כמו שלימדה אותי, כמו שסבתא שלה ואחרי זה אימא שלה היו עושות. זה מחמם לה את הלב ומוריד לה דמעות של התרגשות. אני לא יכול לראות אישה נבונה ואצילה שהיה לה הכול מחזרת על הפתחים כמו קבצן מצורע, זה קורע את הלב. והכול בגלל שמישהו רצה אותה, והיא לא רצתה אותו, אז הוא סימם אותה כך ששיגע לה את הראש, והפך את כל עולמה לחורבה. זה עצוב, זה אכזרי, וזה קורע את הלב. אנשים הם לא חכמים ברובם. גם לא טובים.