It's my life
אני יודעת שיש אנשים שמה שאני עומדת לכתוב כאן עכשיו יראה מוזר. הם בטח יתחילו לחשוב לעצמם "רגע, יש באמת אנשים שחושבים ככה או עושים דברים כאלה?" אז כן. תנו לי לחדש לכם משהו, לא לכל האנשים בעולם הזה יש חיים מושלמים. יש ילדים שרק נולדו וכבר אין להם הורים, יש ילדים שבכלל נזרכו לרחוב או שלהורים שלהם אין מספיק כסף לגדל אותם אז הם שולחים אותם לקבץ נדבות. אנחנו כולנו חיים בבועה עם הצרות שלנו אבל תכלס הדבר הכי נורא שקרא לי בחיים היה שנכנסתי לדיכאון. או ככה לפחות חשבתי. פעם אחת פירסמתי בסטיפס שאלה על איך אני יכולה להתאבד. זאת הייתה הפעם השלישית שפירסמתי שאלה מהסגנון הזה אבל הפעם שכחתי להפוך את שמי לאנונימי ואחד מהגולשים שראה זאת שלח לי ישר הודעה פרטית. התחלתי להתכתב איתו. אמרתי לו שנכנסתי לדיכאון והוא, ביקש שאני אספר לו למה אני חושבת ככה. אמרתי לו שאני תמיד בוכה בלילות וכל דבר קטן גורם לי להעלב ולבכות. הוא אמר לי שזה לא דיכאון ושהוא עבר דברים גרועים יותר, לא שאלתי איזה אבל האמנתי לו. המשכנו לדבר כמה ימים והמצב שלי ניהיה יותר טוב. כבר לא חשבתי על התאבדות, ואני כבר לא בוכה כל לילה או נעלבת מכל מילה קטנה. זה לא שהוא הוציא אותי מה"דיכאון" הוא פשוט נתן לי הרגשה שאנשים שלא מקירים אותי אפילו אכפת להם ממני. הוא אמר לי משהו שאני תמיד אזכור ואף פעם לא אשכח:"ההבדל בין חשיבה והוצאה לפועל הוא מאוד גדול". הוא צדק כי הנה אני כאן כותבת לכם. מאז שדיברנו עבר חודש. אז נכון שלפעמים אני מרגישה כאילו ההורים שלי לא רוצים אותי ושאח שלי יותר טוב ממני ושמעדיפים אותו על פני אבל אחרי כמה דקות זה עובר. אני לא יודעת כמה זמן יקח עד שאני יפסיק לחשוב על זה לגמרי ועם זה יקרה בכלל אבל בזכות טעות תכנית אחת קטנה שלי אני לא מתה. עכשיו אני פונה אליכם. נכון אני סתם עוד איזו ילדה בת 13 שעברה את משבר גיל ההתבגרות אבל תחשבו שניה בעצמכם, בדרך כלל ההורים לא שמים לב ואני לא באה לאף אחד בטענות כי כל אחד עסוק בדברים שלו ולא תמיד יש לו זמן להתפנות ולשים לב לדברים שקורים לאחרים, אבל עם כל אחד יחשוב שנייה לעצמו "איך אני יכול לעודד את הילד הזה?" או "למה הילדה הזאת כל הזמן מצוברחת?" זה יכול להציל הרבה מאוד ילדים שמתאבדים בגלל דימוי עצמי נמוך, או רחמים עצמיים. אני יודעת שהרוב יקראו את זה ויחשבו לעצמם "היי, אולי היא צודקת" אבל שנייה אחרי שהם יצאו מהאתר הם ישכחו מזה וימשיכו לחיות בבועה שלהם. אני מאוד מקווה שפתחתי לכמה אנשים את העיינים ועזרתי להם להבין שיש מקרים יותר גרועים מרחמים עצמיים ודיכאונות. לא שווה להפסיד את החיים שלכם בגלל זה.
ואלה שבכל זאת חושבים שאני טועה אני ממליצה לכם לראות את הסרט "בריונות ברשת" אחרי שראיתי אותו נקודת המבט שלי על עצמי ועל העולם עצמו השתנתה.
תגובות (8)
באמת מכירה את ההרגשה ומבינה אותך מאוד .
כל הכבוד על האומץ ,לא הרבה היו מסוגלים לפתוח ככה דברים אישיים ובמיוחד בגילך .
את צודקת בכל מילה שאמרת ושיהיה לך המון בהצלחה , תמשיכי לכתוב אני בטוחה שלהרבה אנשים זה יעזור !
זאת היית שפרסמה את השאלה ? O:
בחיים אל תחשבי על התאבדות ,
תזכרי שגם שאת חושבת שהכול חשוך יש נקודת אור O:
לא משנה כמה המצב גרוע !
BELIEVE
NEVER SAY NEVER
תזכרי שלכל דבר יש סוף ,
אפילו לבעיות שלך !
תתמודדי , לא משנה כמה זה קשה !
וחוצמיזה ,
תחשבי על זה –
אם תתאבדי (חס וחלילה) את יודעת כמה סבל תגרמי להוריים שלך ? ולמשפחה שלך בכלל !
גמאני מגיעה לרגעים כאלה שאני רוצה למות בהם ,
אבל אז אני מסתכלת קדימה ואומרת לעצמי שיהיה לזה סוף מתישהו .
שיהיה לך המון בהצלחה :>
קורן <3
הסיפור שלך מזכיר לי משהו.הייתי פעם במצב דומה לשלך.לא רציתי להתאבד,כמובן.אבל הייתי בסוג של דיכאון.
סיפור מאד מרגש.
גם אני ראיתי את הסרט,והוא באמת מעביר מסר ענקי.
-את חייבת להישאר עם הראש קדימה.
את תגלי עוד המון דברים יפים בחיים,למרות כל הדברים הרעים והבעיות.
נכון,דיכאון(אם אפשר לקרוא לזה ככה) זה באמת דבר נוראי!
אבל התקופה הזאת מחשלת.למרות שזה קשה,ושבא לך למות,ושאתה רוצה רק להתנתק מהעולם הזה,
זה עוד תקופה בחיים,ועוברים אותה עם חיוך:)
נ.ב הקטע הזה ממש מרגש ומקסים.
ובאמת מלמד שדברים יכולים להשתנות.
כל הכבוד לך שהתגברת!דרך צלחה:)
קטע ממש מרגש, והוא באמת נתן לי כמה נקודות למחשבה….
שמחה שוויתרת על הרעיון – לפעמים שווה לעשות טעויות קטנות אה? :)
תמשיכי לכתוב=]
אני מבינה אותך, גם לי הייתה תקופה שבה הייתי בדיכאון והייתי מסתגרת מהעולם,
אבל אף פעם לא רציתי להתאבד מסיבה אחת פשוטה, שגם אם ממש קשה עכשיו
החיים ישתנו כשנגדל, אנחנו נלמד לדאוג לעצמנו והחיים שלנו ישתפרו, אפילו בקצת והבעיות שלנו עכשיו יראו שטותיות בעתיד, ונכון יהיה קשה בדרך, אבל
בלי קושי אין תוצאה, כל הכבוד לך שהתעשת, ויצאת מזה, בהצלחה בדרך!
מאוד ריגש אותי בחיים אל תחשבי על התאבדות כי בכל דבר רע יש גם טוב
לקורן כן זאת הייתי אני…
עם לומר את האמת אין לי מושג איך התגברתי אבל אני שמחה שעברתי את זה ועוד יותר אני שמחה לדעת שלא התאבדתי בסוף