אמבולנס- פרק 1

19/07/2018 1204 צפיות תגובה אחת

פרק 1- לילה סוער
•חן•
״אבישג!״ קראתי נואשות ברחבי המועדון מנסה להתגבר על המוסיקה החזקה שהתנגנה במועדון. ״שוג! חכי!״ פסעתי בצעדים מרושלים בעקבותיה של אבישג שמיהרה להימלט מהמועדון בבהלה תוך כדי שאני נזהרת שלא להחליק על המדרכה העקומה עם נעלי העקב שנעלתי. ״שוגה! חכי רגע!״ התחננתי לפניה. ״אוף, מה לעזאזל חשבתי לעצמי כשניסיתי לרוץ עם העקבים הארורות?״ מלמלתי ברוגז לאחר שמעדתי קלות על קצה המדרכה. "מה קרה? אף פעם לא ראיתם בנאדם מועד?" רטנתי אל עבר חבורת נערים שיכורים אשר עמדו מחוץ למועדון וגיחכו קלות. ״אבישג! תעצרי!״ קראתי נואשות לעברה עד כדי שהרגשתי חנוקה. ״בבקשה!״ התחננתי בחוסר אונים.
״עזבי אותי חן!״ קראה לעברי בביטול והמשיכה ללכת.
נעמדתי בקצה המדרכה. כשאין ברירה אין ברירה. חלצתי את זוג העקבים הארורות מרגליי ורצתי לעברה כמה שיותר מהר לצמצם את הפער.
לאט לאט הצלחתי לצמצם את פער. בשלב מסוים אבישג נכנעה ועצרה לנוח. ״מסתבר ששיעורי האירובי הבודדים שלקחתי בקיץ האחרון דיי עזרו בסופו של דבר.״ אמרתי בגאווה כאשר הצלחתי סופסוף להשיג את אבישג תוך כדי שאני מתנשפת קלות ומסדירה את נשימתי.
״מה את רוצה, חן?״ שאלה כשאנחת ייאוש נפלטה מפיה. עיניי הבחינו בשאריות של דמעות שעמדו בעיניה.
״לאן את הולכת?״ שאלתי בתמימות.
״הביתה חן!״ קראה כשזוג ידיה שמוטות לצדדים. ״הביתה!״
״את תמיד חייבת להרוס הכל!״ יריתי לעברה בכעס. ״את הורסת את כל הכיף.״
״כיף?״ שאלה פעורת פה. ״בחייך חן, גברים שיכורים שנמרחים עלייך במועדון זה כיף?״ שאלה המומה.
למען האמת, יש משהו בדברים של שוגי.
״אבל, חשבתי שנהנית.״ משכתי בכתפיי.
״נהניתי?״ שאלה המומה. ״הו בטח, נהניתי מכל שניה.״ אמרה במרירות. ״תביני את זה חן, זה שאנחנו חברות לא אומר שאנחנו צריכות לעשות הכל יחד.״ זרקה. ״יש… יש דברים שפשוט לא מסתדרים,״ אמרה בביטול. ״אולי בשבילך בילוי כל יום עם גבר אחר זו הנאה, אבל בשבילי… בשבילי זה לא.״ הסבירה. הבטתי בה מתנשפת קלות ובלעתי את רוקי. ״ניסיתי.״ אמרה ושמטה את זוג ידיה לצדדים. ״באמת שניסיתי.״ אמרה בכניעה. ״לא הלך,״ משכה בכתפיה בקלילות ושידלה חיוך. הבטתי בה וחייכתי בעצב. כעסתי על עצמי שהעמדתי את שוגי במצב לא נעים. שעזבתי אותה לבד בסביבה זרה לה להחלוטין. אני חברה מגעילה.
״הכל בסדר, חן!״ אמרה בעידוד ואחזה בידי.
״אני מצטערת, שוג.״ מיהרתי להשפיל מבט.
״טוב… לפחות עכשיו לא תכריחי אותי לבוא איתך יותר למקומות כאלה.״ אמרה בגיחוך.
״את עוד תתחנני לבוא איתי.״ השבתי באותה נימה.
״נחיה ונראה.״ השיבה בחיוך.
״נחיה ונראה.״ השבתי וצחקוק קל נפלט מפי.

התעוררתי למשמע השעון המעורר הארור שקטע את שנתי. פקחתי את עיניי באיטיות. ״זה לא החדר שלי.״ מלמלתי חלושות כאשר הבחנתי שאני נמצאת בסביבה לא מוכרת בזרועותיו של גבר זר. עיניי בחנו את הדמות המסתורית. לצידי שכב גבר יפה תואר עירום לגמרי. הצצתי מתחת לשמיכה ואנחת ייאוש נפלטה מפי כאשר שיחזרתי בראשי את אירועי ליל אמש. זוג ידיי תפסו בצדי ראשי שבער מכאבים נוראיים ככל הנראה מההנג אובר הארור. הסרתי מגופי את השמיכה בעדינות תוך כדי שאני מתנתקת באיטיות ובזהירות מזרועותיו של הגבר הזר לצידי נזהרת שלא להעיר אותו ולא לעורר יותר מדי מהומה. עיניי הבחינו בבגדיי שהיו זרוקים על הרצפה ברחבי החדר. לילה סוער זה בטוח. זינקתי מהמיטה והתלבשתי במהירות , אספתי את חפציי בזריזות והסתלקתי מדירתו של הגבר ההוא.

נכנסתי לתחנה באיחור קל ובידיעה שגם היום הזה הולך להיות קשה ומפרך כמו כל יום שגרתי במד״א. במהלך החודשים האחרונים מד״א הפכה להיות הבית השני שלי רק שבשונה מהבית פה אי אפשר להשלים שעות שינה להפך, פה מאבדים אותן. זו כבר הפעם השלישית שלי בחודש האחרון שאני מאחרת. אם המנהל תופס אותי הלך עליי.
סרקתי בעיניי את רחבי התחנה עד כשזוג עיניי פזלו בפתאומיות לכיוון חדר המנוחה שהוצב בתחנה.״טוב… אולי רק עוד קצת, רק חמש דקות, בבקשה.״ מלמלתי בתשישות בדרכי אל חדר המנוחה.


תגובות (1)

תמשיכי, אשמח כמובן שתכנסי לראות את הסיפורים שלי ואף אשמח לביקורת בונה… תודה :)

20/07/2018 14:01
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך