שברון לב אני חושב
כשזה נגמר זה נגמר. זה מה שתמיד אמרו לי. זה לא משנה כמה היא אהבה אותי וכמה שאני אהבתי אותה, כשזה נגמר אין עוד מה לעשות. חייבים להבין, יש זוגות שזה פשוט לא נועד לקרות. וגם אחרי שניסינו, גם אחרי כל הבכי, כל הרגעים היפים, כל הנשיקות, כל הריבים, הבנו שזה פשוט לא זה. אז סיימנו את זה יפה וכל אחד הלך לדרכו. אבל מה עושים כשאי אפשר להיפרד? מה אני אמור לעשות כשכל מחשבותיי חוזרות ישר אלייך? אני יושב במיטה עם האוזניות ובמשך שעות רק חושב על כמה שאני אידיוט וכמה שלא נתתי מספיק, רק חולם על הרגע שתחזרי אליי והכל יחזור להיות כמו פעם. ואת, את בדיוק כמוני. אבל אנחנו שותקים, כי אחרי הכל אנחנו רק ילדים. מה אנחנו כבר מבינים על החיים? עוד משהו שתמיד אמרו לי. אתה רק ילד! מה אתה כבר מבין? כנראה יותר משאתם מבינים. כי אחרי הכל אני אוהב, אוהב באמת. לא אוהב בשביל כסף, אין לי שום אינטרס "להשתמש בה" ולזרוק, אני אוהב באמת. אוהב מהלב. וזה משהו שאתם, אנשים יקרים, צריכים ללמוד מהילדים. ואת, האחת שקוראת את זה, אני עדיין כאן. אני מחכה. מחכה כנראה לנצח, לאותה אחת שלא תחזור לעולם.
תגובות (1)
אם היא לא רואה את זה ככה, אולי עדיף שתתן לזמן לעשות את שלו ולחפש אחרת שתוכל להעניק לה אהבה. ואיתה זה יעבוד.