עץ תות
אני זוכרת את הימים היפים
שישבנו מתחת עץ התות
כמה אהבנו , כמה כאבנו
את נפשנו לא ידענו.
אך דבר אחד לא אוכל לשכוח
שמישהו לא מוכר הסיר ממני את הכוח.
כן יש סיבה לסלוח
ולהתחיל מחדש
את החיים שלנו נדע לקדש.
כי יש תקווה למתייאשים.
לתת חיוך לאנשים סתם כך ביום,
זה לא חלום שאנחנו כאן עכשיו,
כי יש ישועה למצפים,
וגם אמונה לחלשים.
כולנו חווים ביומיום זמנים טובים יותר וגם פחות,
לומדים כיצד אפשר את הכאב לאחות.
יש דרכים שבהם אנחנו מטיבי לכת,
לא לאפשר בשום אופן שתתפזר השלכת
לראות איך הבדידות מתרחקת
הרחק מכאן.
תגובות (0)