עץ הרימון
השמיים כחולים ובהירים
והלילות הם קרירים.
אנחנו עולים בהרים
ומרגישים קצת אחרים.
הירח בוהק ברוב יופיו,
ולי טוב עכשיו
צופה מהחלון אל גינת החצר
רואה את עץ הרימון וליבי מתרומם,
כן אפשר להרגיש את ההתלהבות הזאת באוויר.
אני יוצאת
אנני מוצאת את אשר אהבה נפשי.
אני יכולה להסתובב בבית באופן חופשי.
עכשיו כשהקיץ בקיצו,
נזכרת במה שהיה בפעם העברה
מסתכלת לעבר גינת הנוי ומשהו לא מסתדר לי ,
היכן העץ הרימון שאהבתי.
שעליו בכיתי וכאבתי.
תגובות (0)