תקשיב ללב שלך -פרק 5
כשנויה נחתה בשדה התעופה בן גוריון. היא הרגישה איך ההתרגשות עטפה אותה לרגע.
נויה רצתה לנשום עמוק ושהפחד הזה שהיא מרגישה זה עתה רק ייעלם.
מונית הסיעה אותה עד שהנהג הוריד אותה ליד השער האחורי של בית הספר . כאן למד עומר , החבר הכי טוב שלה.
היא התרגשה מאוד.
היא נשאה את הילקוט על גבה כשידה האחרת אחזה ברצועת התיק. היא האיצה את צעדיה. זה היום הראשון שלה בבית הספר החדש.
היא ראתה חבורת בנות משוחחות , חלקן התיישבו על גרם המדרגות הקדמי.
היא תהתה האם היא תשתלב ביניהן.
מבטה נעצר על נערה בלונדינית , היא הבינה שזאת הייתה ענבר , החברה של עומר.
היא הבחינה שהיא הייתה מאוד תמירה ויפהפייה. כשענבר הפנתה את מבטה לעברה , אולי מתוך סקרנות , אולי מתוך התנשאות. היא לא ידעה לזהות למה היא הביטה בה ככה.
בזמן שהיא שקעה במחשבות , נויה החליטה לגשת אליה בכל זאת. כי היא לא הכירה בכלל את בית הספר, שעה היא סקרה את הבניין בניסיון לדעת איפה הייתה הכיתה שלה .
חברותיה של ענבר התיישבו על הכיסאות והתחילו לשוחח ביניהן.
" הלכתן לקנות שמלה לנשף?" שאלה דנה בנימה סקרנית.
"כן , אתמול הלכתי עם אימא שלי." ענתה תמר בקצרה.
" לא, מחר אני הולכת." אמרה מעיין , נרגשת.
הן ראו שענבר מתקרבת אליהן בצעדים גדולים. נראה שהייתה מאוד נרגשת שהיא קיבלה את התפקיד שהיא כל כך חלמה, כל כך רצתה.
" וואי , ידעתי שתקבלי את התפקיד הזה!" אמרה אושר בהתפעלות.
" כן , איך אני מתרגשת. תודה." קראה ענבר בהתרגשות.
" כל הכבוד!" אמרה תמר בחיוך עליז.
" תודה. דנה תקשיבי את תהיי בוועדת קישוט ." לאחר מכן היא פנתה גם לתמר, " תמר את תהיי בוועדת א…" היא ניסתה להמשיך לומר את מה שהיא רצתה.
" סליחה , אתן יודעות אולי איפה הכיתה של יב'3 ? " שאלה נויה , מחייכת אליה.
"את תלמידה חדשה?" שאלה ענבר בחיוך יהיר.
" כן, " אמרה נויה וחייכה אליה , ורק אחר כך היא צחקה.
" מגניב , איך קוראים לך?" שאלה ענבר , לוטשת מבטים לעבר נויה .
"נויה," אמרה נויה ואז היא הביטה סביבה במבוכה.
" אה גם לבת דודה שלי קוראים ככה. מה רצית?" שאלה ענבר , שהייתה חסרת סבלנות.
" אני פשוט לא מוצאת את הכיתה שלי. הבית הספר הזה… הוא די ענקי.." אמרה נויה בייאוש.
חברותיה של ענבר התחילו לצחוק , פניה של נויה האדימו.
ענבר ניסתה לחלץ את נויה מהמצב המסובך שחברותיה הכניסו אותה לתוכו.
" בואי , אני אראה לך איפה זה!" התנדבה ענבר.
נויה הנרגשת הלכה בעקבותיה בשמחה.
" אז מאיפה את מהצפון?" התעניינה ענבר.
" לא , גרתי בקנדה." העמידה נויה את הדברים על דיוקם.
" אהה , ממש צפון." קראה ענבר וחייכה את החיוך הזחוח שלה.
" כן , " ענתה נויה בחיוב, " תגידי , את האחראית על הוועדות של הנשף?" שאלה נויה , כמעט בביישנות.
" כן , איפה את רוצה להיות? אני אשים אותך איפה שאת רוצה." קראה ענבר ברצינות תהומית.
" את האמת , שאני אשמח להיות במשהו שקשור לאומנות או לציור." אמרה נויה בקצרה.
" אה , סבבה אני אשים אותך." אמרה ענבר בחיוב.
" את רואה? זה שם!" אמרה ענבר והצביעה לכיוון הבניין הרחוק. " ביי!" היא קראה לעבר נויה .
" תודה רבה , ביי ביי!" אמרה נויה והלכה לדרכה.
היא התחילה להאיץ את צעדיה. היא נכנסה לתוך הבניין בלב פועם.
עומר גם הלך לכיוון הכיתה . הוא האיץ את צעדיו.
תגובות (0)