כשתיזכרי אותי – פרק 2

"היי ילדה"
"אסי? למה אתה מתקשר בשעה כזאת?" חשבתי שעוד מוקדם, הסתכלתי על השעון, השעה הייתה תשע בבוקר "רק עכשיו התקשרת?! אני מאחרת כבר"
"לא ענית" צחק
"טוב אני מתארגנת ובאה" נכנסתי למקלחת, לבשתי את השמלה הלבנה עם החגורה אדומה, נעלתי נעלי עקב אדומות ויצאתי, זה מה שחסר לי עכשיו, לאחר למפגש המשפחתי, למה הם עושים את זה בבוקר? זה אמור להיות בערב, הגעתי, נכנסתי מהר והתיישבתי,
"עוד פעם איחרת"
"מצטערת אמא, השעון לא צלצל" הסתכלתי על אסי,
"אולי לא התעוררת כשהוא צלצל" אמר,
אחרי הארוחה התיישבתי במרפסת עם אסי, שקלתי אם לספר לו על הפלאשבקים, שהתחילו לחזור, הוא תמיד ידע מה לעשות, אז סיפרתי לו על זה,
"יכול להיות שזה מחלומות שחלמת או משהו, אל תעסיקי את דעתך בזה"
"אתה חושב? חלומות? כל פעם שאני רואה משהו דומה, הסוג של זיכרון הזה מתחיל להופיע"
"סרט, חלום, או יצרת דמיון שלך"
"אני מקווה" הוא חיבק אותי,
"מיוחדת שלי" צחק "הלכת לבדיקה?"
"כן" חייכתי
"לקחת את כל מה שאמרו לך?" הסתכל במבט רציני
"כן, אני לא ילדה קטנה אתה יודע, בגיל 24 אני יודעת להיות אחראית לעצמי"
"זה לא מה שאני הבנתי לפני.."
עצרתי אותו "די" הסתכלתי עליו בכעס
"טוב" חיבק אותי

אחרי הפגישה המשפחתית חזרתי הביתה, התקלחתי שוב, התלבשתי, לא היה לי כוח להסתרק, נשכבתי על המיטה, והתחלתי להירדם, כשהתעוררתי ראשי היה מונח על רפאל, כשהוא מלטף אותי וקורא ספר, הוא נישק אותי, נזכרתי שלא הסתרקתי אחרי המקלחת והשיער מבולגן, אני שונאת את ההרגשה הזאת של תסבוכת מעל הראש, אני קמה מהמיטה לכיוון המקלחת, ניצבת מול המראה הגדולה שנקנתה במיוחד בשבילי, עם חריתה בתחתית שלה "את היפה בכל העיר..", רפאל עשה את זה בכוונה, אני מסתכלת על השיער החום הסבוך שמולי, לוקחת את המסרק מהמגירה ומתחילה להבריש אותו, עד שהוא ניהיה יותר יציב, התלתלים הגדולים חוזרים למקומם, נפוחים כמובן, אני לוקחת גומיה ואוספת אותו, הפנים נראות יותר בהירות שהוא אסוף העיניים הכחולות מתגלות עכשיו, העייפות מתחילה לחזור אז אני חוזרת למיטה ונשכבת ליד רפאל,
"את עייפה?"
"כן" מלמלתי, הוא נישק אותי במצח
"אני מקווה שהכדור יעזור.." הוא ליטף אותי
"אל תדאג" חייכתי
"אז תפסיקי להדאיג אותי" חיבק אותי
"כמו שאמרתי לאחי היקר, אני ילדה גדולה"
"אני לא רוצה לראות אותך סובלת שוב, אני תמיד אדאג לך"
התחלתי להירדם שוב,

'היא רצה ולאט לאט עוברת להליכה, היא לבד, היא רטובה מהגשם שהיה, אני לא מצליחה לזהות איפה היא, היא שומעת צעדים, משהוא מתקרב, היא לא מרגישה טוב, העיניים שלה מתחילות להיעצם, הדמות שמולה מטושטשת, היא לא מזהה אותה, אני לא יכולה להבחין מי זה, אני שומעת אותה קוראת למשהוא בלחש,
'נואל..' '