מוכר לי הטעם
מהלך לי על מראות שאני לא מכיר,
צועד ללא שליטה על עקבותיי שכבר היו שם,
מה זה המקום הזה?
ולמה אני מחייך תחת השמיים האלו?
ולא מוכר לי הטעם הזה,
של אנשים שצוחקים סביבי,
רגשות בלי שליטה מקובלים,
טעם של החיים בעלייה במדרגות.
ואז אני מביט לאחור,
אני רואה ידיים שתופסות ילד,
ילד נבול בחשכה,
ומפיו נהר דם לעומק המנהרה.
ואני לא יכול לזוז לאחור,
רגליי מתקדמות אל דברים לא מוכרים,
במעלה המדרגות אני לבסוף שומע טיפה מאחור,
מוכר לי הטעם של זה.
תגובות (1)
אממ… מצד אחד, יש בזה משהו יפה ומסקרן, אבל מצד שני יש בזה גם משהו מוזר, כאילו, אני מנסה להתביית על הנקודה הספציפית שמפריעה לי אבל אני לא מצליחה לתת לה שם. כאילו יש בזה משהו שאני לא מצליחה להבין/להבין איך להתחבר אליו, אבל היי, זה גרם לי לקרוא את הקטע כמה פעמים, אז אולי זה בכלל לטובה…
שבת שלום