שומרי האבנים -הקדמה (נסיון)+ הרשמה (אם יתבקש המשך)

דנגאוס פיטרול ישב על כיסא הריחוף הירוק שלו ,מחכה להרוג את האסיר שנמלט בלי היסוס מתאו.
שערו השחור היה מסורק לאחור.
על עינו השמאלית הייתה רטייה ועל עינו הימנית היה משקפת קטנה עם עדשת סמארטפון המופעל במצמוצים בלבד.
הוא לבש אפודה שחורה על כל גופו ,כפפות ומגפיים ירוקים על ידיו ורגליו.
שני חיילים בליבוש תואם לדנגאוס רק בלי רטייה אלא עם קסדה.
הם בואו עם אסיר קשור אזיקים עם חוט שדה מגנטי ועם שק שחור על ראשו.
השק הורד מראש האסיר אשר היה איש בן 30.
הוא היה בעל שיער שחור מתולתל ועיניים אפורות.
" איפה חמשת האבנים?" שאל דנגאוס.
האיש שתק.
"איפה האבנים!" שאג דנגאוס.
האיש חייך ,"החזרתי אותם בזמן –לתקופה שהייתי בעל אבן הברק" אמר האיש.
"ומדוע עשית זאת?" שאל דנגאוס בתקיפות.
"הגרסה הצעירה שלי תביס אותך וגם הגרסות האחרות של חבריי שמתו" אמר האיש.
" אתה מפחד למות?" שאל דנגאוס.
"לא ,אני אוכל לפגוש אותם בעולם הבא" גיחח האיש.
דנגאוס נקש באצבעותיו.
אחד החיילים שלפו אקדח בעל קנה עגול וכיוון אותו לראשו של הנער בהצמדה.
"לאיזה שנה שלחת את האבנים?" שאל דנגאוס.
"את זה אני לא יודע" האיש שיקר.
"אתה יודע את זה ,תגיד לי או שאהרוג אותך" אמר דנגאוס.
" אם אמות לא אוכל לומר לך" השיב האיש ודנגאוס נשך את שפתו התחתונה.
החייל החל ללחוץ על ההדק וקרן ירוקה התחילה להמיס את שערו של האיש בעודו נאנק בכאב.
"שנת…2035!" צרח האיש בנאקת כאב.
דנגאוס שרק והחייל הוריד את אקדחו.
"תודה על העזרה" קרא דנגאוס ושרק שריקה.
החייל השני קימץ את ידו החופשית לאגרוף והטיח את אגרופו בפניו של האיש.
האיש קרס ארצה בהתעלפות.
"תקברו אותו בחיים ,זוזו!" קרא דנגאוס.
החיילים והאסיר נעלמו בין רגע.
הכיסא המרחף הסתובב לנגד הכניסה.
שער בין מידדי כעיגול ענק של טכנולוגיה הייתה מול דנגאוס.
הוא לחץ על כפתור בכיסא ומערבולת כחולה נראתה לעין בין רגע.
דנגאוס קם והביט בחלון.
עיר חשוכה בלילה שרק מכוניות מרחפות פה ושם על הכבישים.
הוא צעד לעבר השער ונעצר מול המעבר.
"הגיע הזמן להחזיר את מה ששייך לי" אמר ונכנס דרך השער לשנת 2035.
– – – – – – – – – –
האבנים נחתו כל אחת בדלת אחרת.
מתוך 5 אבנים ,אחת מהן נפלה לנער תום אנדרסון כאבן אדומה בתליון.
תום לא ידע שהתליון ישנה את חייו לעד…