כעס ומדון
הבלגן שהשותף שלי עשה בדירה, עלה לי על העצבים, ורציתי לכסח אותו מכות כמו שלמדתי בקורסים של הקונג-פו, אבל עצרתי בעדי. אחרי הכול הוא אנושי, וזו לא אשמתו שאני כועסת עד כדי כך. "אתה תסדר את הדירה, אדון שותף, אחרת אתה תמצא לך שותפה אחרת לדירה," אמרתי לו בכעס. "אני לא רוצה שותפה אחרת, אני רוצה אותך, ואני רוצה גם שתרדי לי," הוא אמר בקול חסר אונים. "אז למה אתה מתנהג ככה? אני אשמח לרדת לך אם זה יעשה לך טוב, אבל עליך להיות רגוע, לא פצצת כעס ומדון," "זה בגלל שלא היה לי סקס הרבה זמן, ואני חרמן כמו שפן מטורף. אנא רדי לי מהר, לפני שהשתגע," "טוב, שב פה," הוא ישב ואני ירדתי לו, והוא גמר כעבור זמן קצר. "אני מקווה שזה ירגיע אותך, ולא תהפוך את הדירה היפה שלנו לשדה מלחמה," אמרתי לו בכעס. "אנא תסלחי לי שותפתי היפה, זה אכן הרגיע אותי מאוד, ומיד אני מסדר את הדירה," "טוב מאוד," אמרתי, "יש לי משמרת לילה, ואני יוצאת עוד חצי שעה, וכשאחזור בבוקר אני רוצה לראות את הדירה מסודרת ונקייה טיפ-טופ." "כן, אדונית השוטרת," הוא אמר, ואני יצאתי לעבודתי במשטרה. כשחזרתי מוקדם בבוקר, הוא יישן, והיה כל-כך חמוד, והבית היה נקי ומצוחצח, ואפילו היה זר פרחים אדומים על השולחן בסלון. חשבתי לאכול כמה כריכים, אבל גיליתי שהוא עמל במשך הלילה והכין לי ארוחה לתפארת. עלי-גפן ממולאים אורז. ישבתי ואכלתי, ואז נכנסתי להתקלח, והשתחלתי בפיג'מה לתוך המיטה הנוחה שלי. כשהתעוררתי בשעות הערב המאוחרות, הופתעתי לגלות שהוא פיזר נרות בכל הדירה, וכן הציב יין וכוסות מעוצבות על שולחן פינת האוכל. "על מה השמחה?" שאלתי אותו. להפתעתי הוא ירד על ברכיו ושלף קופסה עם טבעת. "אני מציע לך נישואים," הוא אמר ופתח את הקופסה, "התינשאי לי, אדונית יקרה?" הטבעת הייתה עשויה זהב ומשובצת יהלומים. לא ידעתי כיצד השיג תכשיט כזה יקר. "בוודאי שאנשא לך, אך עליך להבטיח שתמיד תמלא את כל רצוני ללא סייגים ושאלות," "כן, אדונית יקרה," הוא אמר. לקחתי את הטבעת ובחנתי אותה. "היי, הרי טבעת כזאת בדיוק נגנבה ממה שמה אצל מה שמו!" אמרתי בהפתעה. "אני לא אגלה אם את לא תגלי," הוא אמר בכלימה. "ברור שאני אגלה, אתה עצור, מאנייק!" ישר אזקתי אותו וקראתי את זכויותיו, והובלתי את חבריי השוטרים לביתי דרך הטלפון לכלוא את השרץ הקטן.
תגובות (0)