סופש

אני ריקה ממך, מדחיקה את הרגעים הטובים שהיו לנו, מקווצצת אותם קטן קטן ושולחת אותם למצוא דרכם החוצה מליבי. בינתיים מחפשת אחר למלא איתו את שישי שבת, מישהו חדש להתכרבל איתו כשעצוב. אבל עכשיו שמח, עכשיו סוף סוף אני יוצאת, עם, שלושה גברים בסופש אחד. אוכלת שוקולד ופיצה בלי נקיפות מצפון, וחוזרת לפלרטט עם כולם בלי סלקציה.
רק מידי פעם דמעות חונקות את הגרון כמו ביום שהלכתי ממך. וזה כואב, וקצת עצוב, ואז אני מתגעגעת ללריב איתך על איזה סרט נראה בסופש הקרוב בקולנוע, כשתחזור. ובפועל אנחנו נשארים בבית ומתכרבלים.
כבר שלושה וחצי שבועות עברו מאז הפעם האחרונה שהתראינו ואני כבר לא צריכה לבכות מולך ולאט לאט הרגשות נעלמים, בתוך חור קטן אליו נכנסים עשרה חודשים, מקווצצים קטן קטן, לפחות עד שאעבור את הדייט של הסופש הבא.