שיר בלי שם

וכשהייתה הרוח נושמת אותי
ואני כחול נישאת על ידיה,
הבילתי ניראות
וכשהיה הים רושם את ימיי,
ואני אותיות וצדפים ומלח
וכשהיו השמיים מביטים על דרכי
הארוכה והמייגעת.
וכשהייתה השמש מעירה אותי משנתי,
אז הייתי העולם והעולם היה אני
והייתי עוצמת את עיניי
ומרגישה
שלמה ובילתי מנוצחת