להיות איריש-4
ברגע הקטן שהבדיל בין מותי לבין האפשרות להחלץ, נזכרתי בכך שכשהייתי קטנה, היה לי אבא, ואח קטן, ואימא, הזכרונות התחילו לעלות על פני השטח, הם שיחקו בכדור, ואני, היות והייתהיקטנה ופחדנית במקצת, כול פעם שנזרק אליי כדור, היא נטתה הצידה, בכדי לא לקבל אותו בפרצוף. וגם עכשיו, היא נטתה הצידה בכדי לא לקבל את הפגיון בעין.
"מה יש לך?" שאלתי, עדיין בהלם מהמעשה הכול כך אידיוטי ושאין לא שום סיבה!.
הוא ניגש אליי, עבר באצבעותיו על סנטרי בריפרוף, ומילמל דבר מה שאותה השפה, מבט עצוב על עייניו היפות.
" אולי תסביר כבר מה זה אומר?!" אמרתי בכעס, תופסת באצבעותיו וזורקת אותן בחזרה אליו. הוא לא מחייך, הוא עצוב. עצוב. עצוב. מילה חזקה.
עצוב, הפעם האחורנה שראיתי אותו ככה, זה כשהוא היה רגע לפני הניתוח הגורלי. וזהו. מאז ומעולם הוא היה מאושר.
"זה אומר: אני או…." הוא נאנק, כאילו משהו ניתקע לו בגרון, דפקתי על גבו, עד שנפל.
"אתה בסדר?" שאלתי בשקט.
הוא הסתכל עליי, קירב את ראשי אל ראשו, הרגשתי את הבל פיו על שיערי. הוא רצה לעשות משהו.
אבל הוא עזב, דמעה, ועוד דמעה, מצחו פרחים כחולים כמו נשמתו על הדשרא הרך.
" אני אוהב אותך"| הוא רץ מישם.
"מה…" מלמלתי.
" איך אני יוצאת מיפה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
תגובות (2)
זה קצר וזה הורס את הסיפור. ולא מגזימים בסימני קריאה.
פחחח זה בכוונה :) אבל תודה שני :) תעלי גם את דברים. אני רוצה לקרוא! לקרוא! עכשיו! ( יהודית פה…. :P היא גם רוצה לקרוא ומסרבת לקרוא ישנים, היא רוצה חדש דנדש חנש)