כשתיזכרי אותי – פרק 1

"אם את לא מפסיקה עם זה, אני אשלח אותך לאשפוז"
"אני אפסיק.. אני אפסיק" עצרתי לרגע "אני מבטיחה" הסתכלתי עליו
הוא התקרב אליי וחיבק אותי "פשוט תפסיקי, הדאגה הזאת אלייך הורגת אותי מבפנים"
הרמתי את ראשי בזמן שהוא חיבק אותי, והוא נישק אותי על השפתיים "אני אוהבת אותך"
"גם אני אוהב אותך.." הוא הרים אותי למיטה,
התעוררתי באמצע הלילה להביא כוס מים, היא החליקה מידי, הסתכלתי על השברים ברצפה, ועוד פעם זה קרה כמו זיכרונות שאני לא זוכרת אותם, פלאשבקים, אף פעם לא זכרתי מה היה בילדות שלי, אולי זה מה שאני רואה כל הזמן? אני פשוט חייבת לדעת מאיפה כל הזיכרונות האלו, מי האנשים האלו שאני רואה?, מה קרה להם?, שאלתי את אמא שלי פעם אבל היא אומרת שזה סתם, אין לה מושג על מה אני מדברת, אולי היא צודקת?, ניקיתי את השברים וחזרתי למיטה,

בבוקר שלמחרת סיפרתי למרינה הפסיכולוגית, שגם הייתה חברה קרובה אלי, על הזיכרון של אמש, הם הפסיקו לתקופה ארוכה ועכשיו חזרו, היא הציעה היפנוזה, אמרתי לה שאני לא מוכנה לזה, לא סיפרתי לאף אחד חוץ מלמרינה על זה, היא היחידה שיודעת על כל הזיכרונות האלו, אני גם לא בטוחה שאני רוצה לדעת מה הם הזיכרונות האלו, אמא תמיד אמרה לא לחטט בעבר, לפעמים אפשר למצוא בו דברים שלא רצינו לדעת, מרינה תמיד עזרה לי להבין מה זה או לנסות לפחות,
"מה ראית הפעם?"
"ראיתי רצפה ועליה שברים, הרבה שברים, של כלים"
"זהו, תעצמי את העיניים ותנסי להיזכר"
עצמתי את העיניים " אני חושבת שזה מטבח, יש חלון"
"מה את רואה מחוץ לחלון?"
"כלום, הוילון קרוע" עצרתי לרגע "הכל הרוס"
אחרי המפגש איתה יצאתי החוצה, ירד גשם, ראיתי ילד מושך משהיא להיכנס, זה הזכיר לי משהו אבל לא היה לי זיכרון, עמדתי במדרכה, עצמתי את העיניים, וניסיתי להיזכר, לאט לאט התמונה התבהרה, העצים הגבוהים, האדמה הרטובה, זה היה יער, היה שם ילד עם שיער בצבע חום ועיניים בצבע דבש, הוא אחז בידי, הוא רצה שאני יבוא איתו, אבל לאן?, פקחתי עיניים וחזרתי הביתה, רפאל כבר חזר,
"היי" נישק אותי
"היי" חיבקתי אותו
"אכלת היום?"
"שחכתי"
"היה לנו הסכם" כעס
"אני יודעת, אבל הפעם זה לא היה בכוונה"
"עוד פעם ואת יודעת מה יקרה" הוא הסתכל עלי במבט רציני
"תפסיק לאיים עלי עם זה" כעסתי
"אני לא רוצה לאיים עלייך עם זה, אבל אם זה כדי להשאיר אותך בחיים.."
"זה לא שאני עושה את זה בכוונה" משכתי אותו אלי עם החולצה שלו "אל תהרוס את הרגע" חייכתי ונישקתי אותו.