שלושת הקמעות-פרק שלישי
"אמא משעמם לי" אמר דמיאן והניח את ראשו על כף ידו.
"אנחנו מגיעים עוד מעט" אמרה מליסה והחלה מתעסקת בטלפון שלה.
"עוד מעט כמה, אמא ?" שאלה הולי ולקחה את המכשיר הקטן מתוך ידיה של מליסה.
"עוד שעתיים. וזה לא כזה הרבה אז תפסיקו להתלונן." אמרה מליסה ולקחה בחזרה את המכשיר מהולי.
"אמא, נכון שכנהיים מבוגרים מאבדים תחושת זמן ?" שאל דמיאן את מליסה.
"למה אתה מתכוון מתוק ? " ענתה מליסה והצמידה את הטלפון לאוזנה.
"אני מתכוון שאת יודעת עוד כמה זמן מגיעים, אבל את גם חושבת שכל זמן הוא קצר כלכך שאפילו לא נרגיש." אמר דמיאן והוציא כמה קלפים מתיקו.
"מה אתה עושה ?" שאלה הולי והסתובבה אחורה.
"אני למדתי מהאינטרנט איך לעשות קסמים עם קלפים" אמר דמיאן וערבב את החפיסה.
"באינטרנט כמה פתטי… אני יכולה לעשות קסמים אמיתיים, ולא טריקים מוזרים" מילמלה הולי.
"אה ויש עוד דבר ששכחתי לספר לכם.." אמרה מליסה.
"מה ?" שאל דמיאן והסתכל על אימו בציפיה.
"לאחד מכם, אני לא יודעת איזה, יש איזה עוד כוח. הולי נולדה ראשונה ולכן יש לה את כוח הקמע, אבל עם כוח הקמע אמור לבוא גם כוח קורא מחשבות. אני לא בדיוק יודעת על זה, אבל אני יודעת שבגלל שאתם תאומים, אז לא ידוע למי הועבר הכוח הזה." אמרה מליסה והפילה את הטלפון מידיה.
"קוול. אני קוראת מחשבות !!" אמרה הולי בשמחה.
"אף אחד לא אמר שזאת את"אמר דמיאן בשקט.
"אמא איך יודעים מי קיבל את זה ? " שאלה הולי.
"הוא פשוט יכול לקרוא מחשבות." אמרה מליסה וניסתה להרים את הטלפון מהריצפה, בלי להוריד את עיניה מהכביש.
"אוקי תנסי לקרוא על איזה מספר אני חושב עכשיו" אמר דמיאן ועצם את עיניו.
"ארבע" אמרה הולי.
"לא נכון. שבע." אמר דמיאן.
"ננסה שוב" אמרה ועצמה את עיניה.
"שלוש" אמרה.
"לא. ארבע" אמר דמיאן והחניק את צחוקו.
"עכשיו אני ינסה לחשוב על מספר" אמרה והולי ובליבה חשבה 'מה זה משנה על איזה מספר אני אחשוב הוא במילא לא יידע'
דמיאן ראה במדויק מה קורה במוחה של אחותו. הוא החליט בליבו שלא כדי לו להגיד. שייתן להולי לחשוב שיש לה את שני הכוחות. זה בכלל לא אכפת לו.
"שבע" אמר דמיאן.
"לא נכון. תשע" אמרה הולי וצחקה.
"אצלכם כנראה זה יתגלה מאוחר יותר" אמרה מליסה וחלה שוב להתעסק בטלפון שלה.
דמיאן תמיד חשב לעצמו כמה כיף להולי שהיא נולדה ראשנה וקיבלה את הקמע והכוחות, ולא הוא. הוא אף קינא בה על זה שהיא תמיד הייתה יותר מקובלת ממנו, ושיש לה אומץ לעשות דברים. הוא העריץ אותה.
לכן כשגילה שהוא זה עם כוח הקריאת מחשבות, הוא לא מיהר לספר את זה לה. הוא רצה שהיא תמשיך להיות המנהיגה ולא הוא. הוא ידע שהולי תהיה מאוכזבת כלכך עם הוא יגלה על זה. הוא גם ידע שמעכשיו הוא יצטרך להוביל במשימות שלהם, לחלץ אותם מדברים. הולי תחליט שבגלל כוחו הוא זה שיהיה המפקד מעכשיו. הוא ידע שהוא כלכך רוצה את זה, אבל פשוט לא היה מסוגל.
הוא לא יכל להיות מנהיג. בשביל זה נולדה אחותו.
היא נולדה לתוך זה, הוא פשוט רק יפריע לה.
דמיאן ערבב את חפיסת הקלפים שלו ונכנס לתוך מחשבותיה של מליסה. זה קרה כלכך מהר, ובלי כוונה.
'אוף. אני לא מאמינה שהטלפון הזה ממשיך לעבוד עליי כאילו שאני לא יודעת. אני יודעת שמכאן זו לא הדרך הנכונה. טלפון מעצבן !! אולי עם אני יפיל אותו בטעות הוא יישבר' והטלפון נפל 'בטעות' על הריצפה ליד רגליה של הולי.
"אמא מספיק להפיל את הטלפון כבר !!! רוצה שאני יחזיק אותו ?" אמרה הולי.
'פליז תגידי לא, פליז תגידי לא, פליז תגידי לא !!!' חשבה הולי בליבה.
"תודה מתוקה זהה יעזור מאוד" אמרה מליסה ונאנחה אנחת רווחה.
"תגידי הולי, מה את חושבת עליי ?" שאל דמיאן את אחותו.
הולי נראתה מופתעת.
"למה אתה שואל את זה ?" אמרה בהפתעה.
"סתם רוצה לדעת" אמר ומשך בכתפיו.
"אתה אח שלי מה אני כבר יכולה להגיד עלייך " אמרה הולי ופיהקה.
דמיאן ניסה להכנס למוחה לראות מה באמת היא חושבת עליו, אבל בגלל שהרגע גילה על כוחו המוזר, הוא לא ממש הצליח להגיד לו 'תיכנס למוחה של הולי !' או 'צא ממחוה של אמא !'
תגובות (0)