שומר הסודות הטוב בעולם

פעם שמעתי מישהו אומר ששומר הסודות הטוב בעולם הוא הירח.
השמש אחראית להאיר את עיני כולם במשך שעות רבות. מחממת את הגוף, מבהירה את השיער, מעלה חיוך לכל מי שיוצא לרחוב.
בשמש כולם חשופים. אני רואה אותך ואתה אותי.

הירח מתחיל להציץ בערב, מחליף את מקווה של השמש המתרגשת. זוחל מהמיטה שלו בשעות אחר הצהריים ונותן לשמש נשיקה מנחמת שהופכת את השמיים לוורודים-כתומים.

פעם שמעתי מישהו אומר ששומר הסודות הטוב בעולם הוא הירח.
הוא לא מספיק חזק, לעומת השמש, בלהאיר את כולנו ולהבהיר את השיער. אבל הוא יוצר שקט. אני לא רואה אותך ואתה לא רואה אותי.
השמש זוכה לראות את החיוכים, החיבוקים, ההתמדה, ההליכה המהירה..
הירח זוכה לראות את הדמעות, הרגליים העייפות, הבדידות, הגנבות והמעשים האסורים.

כל הכבוד לו, לירח, כי את הכל הוא שומר רק לעצמו. השמש לעולם לא תדע מה קורה אחרי שהירח מנשק אותה ללילה טוב.

כל אדם צריך לבחור מתי לפקוח את עיניו ובאיזה מציאות לחיות: האם עדיף לחיות בשמש החמה; בה החוקים ברורים והחיוכים מוכרחים לצאת איתנו מהבית גם אם הם מזויפים? או אולי עדיף לחיות כמו הירח; שם האדם קשוב לדחפים שלו ורשאי לבכות, אבל אף אחד לא יחייך ברחוב והדברים האסורים נחשפים..?