the greatest hero on earth7

זהו הפרק השביעי של הסיפור שלי.שאר הפרקים נמצאים בפרופיל שלי.

~~~~

למען האמת,לא הפכתי למפורסם כל כך מהר. זה לא שהייתי הגיבור היחיד בעולם-היו עוד הרבה כמוני,מוצלחים יותר ומוצלחים פחות. אבל האמת,אם להיות כנה, זה לא הזיז לי יותר מדי-בשבועות האחרונים,עם כל האימונים וכל הקטע החדש הזה של השומר, הבנתי יותר טוב את כובד התפקיד וכובד המשימה שהוטלה עליי. התחלתי להבין למה נולאן אמר שיש להחלטה שקיבלתי מחיר כבד- אדוארד ווילן היה רק דמות משנית בחיי. מה שבאמת שיחק תפקיד היה להיות המגן,ולמלא את התפקיד הזה בצורה הכי טובה שאוכל-בכל זאת,יקום שלם סמך עליי ועדיין סומך.
למרות שלא הפכתי למפורסם כמו איירון מן,לנחיתה המפתיעה שלי באמצע מנהטן כן היה הד ציבורי קטן, בדמות כמה כתבות צד בעיתונים.בכל זאת,ניו יורק-כל יום שבו אין לורד גלקטי שמנסה להחריב את העיר הוא יום משעמם. למרות זאת,באחת מהגיחות שלי לעיר (שהפכו להרבה יותר רחבות בזכות יכולות התעופה החדשות שלי) זכיתי לביקור מסוכן חשאי,שהציג את עצמו כסוכן בריק מארגון שילד. הוא שאל אותי כמה שאלות,ואני הסברתי לו בדיוק מה שאמרתי ב'נאום ההכרזה' כביכול שלי- אני באתי לעשות טוב,אין לי שום רצון להשמיד את העיר, או לפגוע בתושבים. אני כאן כדי למגר את האי סדר. התשובות שלי הרגיעו אותו במקצת. לפחות הוא לא ניסה לעצור אותי-למען האמת,הדבר האחרון שהייתי צריך זה להסתבך עם ארגונים ממשלתיים. "יש דרך ליצור איתך קשר? למקרה שנזדק לתגבורת מתישהו." אמר לי הסוכן בריק לפני שהוא הלך לענייניו."אני כבר אמצא אתכם." אמרתי בחצי חיוך,והוא פלט צחוק קצר ונעלם.
לא עבר זמן רב,בערך שבועיים, עד שהם נזקקו לעזרתי. באותו יום הייתי בדרכי אל פיטסבורג,פנסילבניה, כדי לחפש פושע שנמלט לשם. אותו אחד עם הכוחות דמויי רוח רפאים- הוא הצליח לברוח מהכלא (באופן מפתיע לאיש שמסוגל לעבור דרך בטון מוצק) ושמעתי שמועות ברחוב (בכל זאת,שכונת פשע ושמיעה של פי ארבעים מבנאדם רגיל) שהוא מתחבא בפיטסבורג. בעודי טס בשמיים,הופיע במוחי חזיון. בחזיון ראיתי את הסוכן בריק עומד בחדר עם הבחור עם הרטייה שראיתי כבר כשהוא איים לירות עליי."הקפטן והוקאיי שם לבד, הם זקוקים לתגבורת,ואתה אומר לי שאין לך את מי להביא?!" צעק האיש עם הרטייה."אני מצטער דירקטור פיורי,חוליה רגילה של סוכנים לא תספיק,ואין סוכן מיוחד או גיבור על שקרוב לאיזור ויוכל לסייע" אמר הסוכן."נצטרך לפנות למישהו מבחוץ." שידרתי אליו את המחשבה שלי בטלפתיה.'זה קוסמוס. אני חושב שאוכל לסייע לכם. תתנו לי בבקשה את המיקום המדויק שלהם'. שניהם נראו קצת המומים,והאיש עם הרטייה שמסתבר שהיה ניק פיורי המפורסם, אמר "אני לא יודע מי אתה חושב שאתה קוסמוס או איך יש לך גישה למוחות שלנו אבל כדאי שתדע ש-" הוא התחיל להתעצבן בדיוק כשהסוכן בריק קטע אותו." זה בסדר דירקטור פיורי. אני מכיר אותו." הוא אמר,ואז פנה אליי." שני סוכנים שלנו נמצאים במצב רגיש במחסן בפרברי ניו יורק.הם מוקפים בכוחות עוינים וזקוקים לתגבורת.כרגע רוב הסוכנים שלנו מועסקים במקום אחר. תוכל להגיע אליהם מהר?" הוא שאל תוך כדי שהוא כתב לי את הקורדינטות המדויקות שלהם.' אני חושב שכן.' אמרתי/חשבתי.' אני קצת רחוק,אבל אני מאמין שתוך כמה דקות אהיה שם.' הסוכן הנהן." שיהיה לך בהצלחה." הוא אמר בקול מאופק. הקשר בינינו ניתק והתחלתי לעוף לכיוון המיקום שהוא ציין בפניי.
את היריות שמעתי עוד מבחוץ. עצרתי קצת מעל הגג של המחסן והשתמשתי בראייה הטלפתית שלי כדי לראות מה קורה בפנים. לפחות ארבעים סוכנים חמושים של ארגון כלשהו ירו אש כבדה אל עבר קיר שעמד בקצה המחסן.מאחורי הקיר היו שני סוכנים, שבהעדר מילה טובה יותר,נקרא לזה בהסתכלות קרובה יותר, היו די מפורסמים-פקטן אמריקה והוקאיי,בכבודם ובעצמם. והם נראו מותשים.'זה הזמן לדפוק כניסה,חשבתי לעצמי. התרכזתי. כמעט נכנסתי ואז קלטתי-החליפה לא עליי. 'אני מוכרח להיות יותר זהיר'. חשבתי לעצמי,וזימנתי את החליפה. פרצתי חור בגג בעזרת טלקינסיס ונחתתי ברכות על הרצפה." אני התגבורת. אתם בסדר שם?" צעקתי אל המכולה. מבעד לכל הפיצוצים יכולתי לשמוע הד קלוש שאומר "שורדים!". פניתי אל עבר היורים. בשל הרעש הרב והאש הכבדה שהומטרה בחלל הרוב לא שמו לב בכלל לכניסה שלי.' זה הזמן לגורם להם לשים לב' חשבתי והנפתי את ידי. בבת אחת כל הרובים של השורה הקדמית התרוממו באוויר והושלכו הצידה." מה לעזאלז?" שמעתי צעקות,אבל כבר הייתי שם,מעלף אותם אחד אחד בעזרת מכות מדויקות. למרות שלא הייתה לי מהירות על,עדיין הייתי יחסית מהיר וזריז. עכשיו,כל הנוכחים בחדר כבר שמו לב אליי.שמעתי קול צועק "אש!!" ובבת אחת אש של בערך שלושים רובי לייזר עוצמתיים פגעה בי. לא הזזתי שריר,כהעשן התפזר,עדיין עמדתי שם."תורי." אמרתי,הסתערתי.
אני לא זוכר הרבה מהקרב הזה. מטחי אנרגיה,טלקינסיס,בעיטות,אגרופים,אפילו השתמשתי בטלפתיה כדי לעלף שני לוחמים שנארו. כל העניין ארך בערך חמש דקות. כשסיימתי,השתרר שקט. מאחורי הקיר יצאו קפטן אמריקה האגדי,והוקאיי,הקשת הנודע.שניהם נראו מותשים."תודה לך." אמר קפטן אמריקה. "הכוחות שלך מרשימים מאוד." הוקאיי היה עייף מדי כדי לדבר,אבל הוא החווה בידו מעין מחווה שאמרה תודה. קפטן אמריקה המשיך." מאיפה הגעת?" הוא שאל."טכנית,הכוחות שלי לא מהעולם הזה,וגם כן מהעולם הזה.אני בן אנוש בדיוק כמוך." אמרתי."טוב,אני לא אגיד שהצלת את חיינו,אבל תודה לך. זה היה..מרשים,מה שעשית פה." הוא אמר,והשתהה מעט.לבסוף הושיט את ידו ללחיצה." קפטן אמריקה,דרך אגב. הבחור פה לידי הוא הוקאיי.אתה?" הוא אמר והושטתי את ידי."שמי הוא קוסמוס." אמרתי."אה,אתה המשוגע הזה שהחליט לנחות באמצע מנהטן ולהכריז כל מיני הכרזות." אמר הוקאיי בהפתעה.הנהנתי." טוב,אני למען האמת הייתי באמצע משימה כשהגעתי לכאן.אני מוכרח לחזור אליה כדי לא לאבד זמן." קפטן אמריקה הנהן."עד הפעם הבאה," הוא אמר בחיוך." אין לי ספק שעוד נפגש." נהרמתי את ידי בברכה והתעופפתי דרך החור בתקרה. חזרתי למסע שלי אל פיטסבורג." אני מקווה שהבחור הזה לא הספיק בינתיים לברוח לעיר אחרת.." חשבתי לעצמי." אולי כדיא שאמצא לו שם? גוסטמן? פיידאאוט? מג'יקשואו…?" חשבתי לעצמי בעודי מעופף אל עבר המשימה שלי.לדעתי,זאת הייתה הפעם הראשונה שבה באמת הרגשתי גיבור על אמיתי