מכונת הזמן -פרק 44

אביטל נזכרה שהיא הייתה צריכה לנסוע. המחשבה הזאת שלהיות רחוקה מחבריה מהווה לא עזבה אותה לרגע.

גם גבריאל היה צריך לנסוע והוא לא תיאר לעצמו שמי שתיכנן את הנסיעה הזאת היו מעיין וחננאל בעצמם.

אביטל ארגנה תיק גדול ושמה את כל הבגדים שלה שם. היא לא ידעה לכמה זמן היא תסע.

תובל הביטה בה במבט בוחן.

" תגידי , כמה זמן בכלל הנסיעה הזאת? אני מאוד אתגעגע אלייך." שאלה תובל בסקרנות.

" אני לא יודעת בעצמי לכמה זמן אני נוסעת , אני מקווה שאני אוכל לחזור מהר ככל האפשר." קראה אביטל בהרהור.

" שאני אספר לחננאל על הנסיעה שלך?" שאלה תובל וציפתה לתשובה.

" לא , שום מילה לחננאל , הוא לא יאהב את הרעיון הזה שאני נוסעת לבד ועוד למדבר. זה הדבר האחרון שהוא יתן לי לעשות." הוסיפה אביטל בביישנות ונאנחה.

" את נוסעת למדבר? מה תעשי שם? אה , אל תדאגי אני לא הולכת לספר לחננאל שום דבר. הסוד שלך שמור אצלי היטב." אמרה תובל וחייכה חיוך ביישני.

" כן , למדבר. ולא אכפת לי מה חננאל יגיד על כך. אני נוסעת בסך הכול לכמה ימים למדבר." קבעה אביטל בהחלטיות.

" אם את תשאלי אותי , את ממש זקוקה לנסיעה הזאת. לכמה ימים של מנוחה ותחזרי עם כוחות." קראה תובל בקול שקט וחייכה.

" אני מאוד מקווה שזה יהיה כך ." קראה אביטל בטון מקווה.

ואז , חננאל נכנס. אביטל ותובל החליפו מבטים.

" או , אני רואה פה מזוודה , אפשר לדעת מה קורה פה , אביטל?" שאל חננאל בקול סקרן.

" האמת שאביטל ואני דיברנו על נסיעה למדבר. אביטל נוסעת לשם לכמה ימים אז חשבתי שחשוב שתהיה פה איתנו בזמן שהיא תהיה במדבר." שיקרה תובל.

" את נוסעת? אני מאוד אתגעגע אלייך , אביטל. רק שלא תתקעי לי שם לנצח. " אמר חננאל בחיוך ובא לנשק את אביטל.

" אל תדאג , אני אשתדל לחזור כמה שיותר מהר. לא יקרה לי כלום. אני יודעת לדאוג לעצמי." אמרה אביטל בטון יבש ושתקה.

" כן , אהה? אל תתחילי להתאהב לי שם בבחור אחר. אני אחכה לך בגלידרייה כשתחזרי." הוסיף חננאל בחום ונישק אותה באריכות.

" אין לך מה לדאוג , חננאל. אני אחזור כבר בימים הקרובים. גם אני אתגעגע אלייך. אבל אני לא הולכת להיות שם לתמיד." אמרה אביטל והביטה בו ממושכות.

" טוב , אני מאמין לך. אבל תיצרי איתי קשר אם תוכלי." הוסיף חננאל בחיוך עצוב.

" אני מאוד אשתדל. למרות שקשה לי לקיים הבטחות. אני חייבת לזוז , אין לי הרבה זמן . להתראות. נתראה כבר." אמרה אביטל בחיוך נבוך וכשיצאה מן הדלת , חננאל ניגש אליה וחיבק אותה.

" אנחנו נתגעגע אלייך מאוד." אמרו תובל וחננאל ביחד .

אביטל שלחה לעברם נשיקה באוויר.

גבריאל הגיע לגלידרייה כדי להיפרד מאביב , הוא הביא איתו למזוודות.

" גבריאל , אני מאוד אתגעגע אלייך. אתה תחסר לי ממש. זה הולך לארוך הרבה זמן?" שאל אביב בסקרנות.

" אני באמת לא יודע, אביב. אני רק נוסע לכמה ימים למדבר ואז אני אחזור. אל תספר כלום למעיין. אני לא רוצה להדאיג אותה אז כדאי שהעניין הזה של הנסיעה למדבר תישאר בינינו , מה?" הוסיף גבריאל בחצי לחש.

" אין לך מה לדאוג, ממני לא תצא שום מילה בקשר לנסיעה שלך למדבר. תהיה בטוח שאני לא הולך לספר את זה לכל אחד. הבטחתי שלא אספר ואני אקיים את ההבטחה הזאת." הוסיף אביב בחיוך עליז.

" אני מאוד מקווה שלא. אני סומך עלייך , אביב. אתה החבר הכי טוב שיש. טוב , אני חייב ללכת . מחכים לי כבר בחוץ." קרא גבריאל בחיוך נבוך כשיצא החוצה לדרכו.

פתאום מעיין הגיעה והיא רתחה מזעם. איך יכול להיות שגבריאל נוסע והיא לא יודעת שום דבר?

" ספר לי . אביב . לאן גבריאל נסע ועם מי? אז הוא נסע למדבר, מה?" שאלה מעיין בכעס והביטה על אביב במבט ממושך.

" מאיפה את יודעת על הנסיעה שלו למדבר, מעיין? הבטחתי לגבריאל שאני לא מספר לך לאן הוא נוסע, מה הקטע שלך עכשיו?" שאל אותה ברוגז.

" אתה חשבת שאם לא תספר לי שהוא נוסע למדבר, אז אני לא אדע על התוכנית שלו לנסוע למדבר. דבר איתי באופן פתוח, חננאל! כל מה שאני רוצה לדעת עם מי הוא יהיה שם." התעקשה מעיין.

" תשכחי מזה מעיין , אני לא הולך לספר לך שום דבר. אני מבקש ממך לעזוב את הגלידרייה בזה הרגע. אני ממש עסוק. ואת לא יכולה להפריע לי באמצע שאני עובד." אמר אביב בכעס.

" אני עוד אגלה עם מי הוא מבלה שם איתך או בלעדייך. תהיה בטוח שאני אדע עם מי הוא נמצא שם." אמרה בכעס ועזבה את הגלידרייה כשהיא רותחת מזעם.

אביב נאנח ולקח לו זמן עד שהוא הרגיע את עצמו.

הוא לא האמין שמעיין יודעת שהוא נסע למדבר. הוא התחיל להילחץ שהיא תגלה עם מי הוא נמצא שם.

אביב נשם עמוק וניסה להירגע. הוא יתחיל לחשוב באופן הגיוני.

הוא לא ידע מה לעשות עם מעיין.