דמעות מזהב- פרולוג

נק' מבט -אליס-
היא תלמידה חדשה, קצת מבודדת. יש לה מבט קר בעיניים, והיא קשוחה נורא. היא מאד מזכירה לי את עצמי. היא הולכת מהר, לא מביטה לצדדים. תמיד מצליחה לפלס את דרכה בין המון התלמידים עם מבט קפוא שנעוץ באופק.
היא ישבה על אחד הספסלים ואכלה את ארוחת הצהריים שלה. זה היה כמה שבועות אחרי תחילת שנת הלימודים, היא נראתה לי מאד מסתורית בשיעורים. היא אחזה ספר בידה, קראה על הגרניקה של פיקאסו. "זה ספר נהדר" אמרתי לה והיא הרימה את ראשה מהספר. "אפשר להצטרף אלייך?" שאלתי והיא זזה מעט, פינתה לי מקום לשבת לידה. ניסיתי לשאול אותה אם היא בסדר, היא נראתה לי עצובה קצת. היא השיבה שהיא בסדר והמשכתי לשוחח איתה שיחת חולין נעימה במשך כל הפסקת הצהריים. היא נראתה לי נערה מאד אינטליגנטית וחכמה, תולעת ספרים רצינית.

נק' מבט -טיה-
מאז אותו היום, כל יום בזמן הפסקת הצהריים היינו יושבות על הספסל הנטוש בחצר האחורית. הרגשתי כאילו אנחנו בתוך בועה. אני חושבת שזה בגלל שישבנו יחסית רחוקות משאר התלמידים.
תהיתי למה היא כל כך נחמדה אליי, למה היא מבזבזת עליי את הפסקת הצהריים שלה. ובמקום לעשות דברים אחרים, היא הייתה יושבת לידי והיינו מדברות בעיקר על ספרים.
יש לה מראה מיוחד. שיערה שחור כלילה ואסוף בקפדנות, שום שיערה לא מזדקרת. עיניה בהירות כל כך, מבטה קר וקשוח. היא בדרך כלל לובשת אודם כהה על שפתיה, אדום או בורדו והיא מאופרת בטוב טעם. למרות שאני בטוחה שהיא יפיפייה גם בלי האיפור. היא הולכת זקופה ולובשת מעילים מחויטים. היא ממש דמות להערצה. אני לא מכירה אותה כל כך, התחלתי ללמוד בבית הספר הזה רק לפני שבועיים.
אבל היא ללא ספק אחת האישיויות והמורות המעניינות פה בבית הספר.