כנפיים מעץ

יש לי כנפיים, כמו לכול אחד בעולם הזה, לכול אחד אצלנו יש כנפיים אחרות, לאחד אדומות, לאחד שחורות, נצנצים, פרווה, הכנפיים שלנו מייצגות את האישיות שלנו, מי אנחנו באמת, מבפנים, מהנשמה, מהלב.
אני נולדתי עם כנפיים חומות, חום בהיר כזה, כנפיים קצת מחוספסות וקצת מוזרות, הכנפיים שלי היו מעץ.
ההורים תמיד אמרו לי שלי יש את הכנפיים הכי יפות, אלו שיכלו לעוף הכי גבוה, אבל אני? קצת לא האמנתי בהם, הכנפיים שלי היו לי כמועקה, כמשהו העוצר בעדי ולא נותן לי לזוז, מיום ליום הכנפיים נהיו לי כבר כבדות יותר ויותר, לא יכלתי לצאת לחצר עם הילדים, לא יכלתי להתאמן בקפיצה ולא את שאר הדברים שאצלנו בשגרה. מיום ליום הגוף פחות זז, לא הייתי יכול לשלוט בזה. ראיתי את החברים שלי, בחוץ, משחקים, מתפסים על העצים, ואני? יושב בבית, בחדר, יושב ולא קם.
חיכיתי, קיוותי לזה משהו, לאיזה מושיע, מישהו שיגאל אותי מיסורי, מישהו שיתן לי שוב את החופש, את האפשרויות, שיתן לי לחיות מחדש…