מכונת הזמן -פרק 40

אביטל ותובל התחבקו , הרופא המנתח הלך משם לדרכו.

החברים עדיין לא הבינו מה קורה סביבם. מה השמחה הזאת שקפצה עליהם פתאום.

" חברים , שובל בסדר , היא התעוררה. זאת הבשורה הכי טובה שקיבלתי היום." קראה תובל בחיוך עליז.

" כן? איזה יופי לשמוע בשורה שכזאת , סוף סוף היא התעוררה , חשבנו שהיא תמות כי מדובר ברעל עכברים , לא ככה?" אמר חננאל ולא האמין למה ששמע.

" כן , אני ממש לא האמנתי שהיא תקום אחרי שהיא שתתה בקבוק שהכיל רעל עכברים." קראה אביטל ולרגע היא חשבה שהיא חולמת.

גבריאל ומעיין הופיעו והביטו על החבר'ה בהלם.

" מה , שמעתי נכון? זה בקשר לשובל? אה , היא התעוררה. מעיין , שובל בסדר. איזו בשורה טובה ומרגשת. מי איתה עכשיו?" שאל גבריאל בקול ונאנח.

" נראה לי אביב נמצא איתה , אבל נראה לי שאני ואביטל נחליף אותו כל הלילה כי יש לו גלידרייה לנהל והוא לא יכול להישאר עד מתי שהוא רוצה." קראה תובל בהרהור.

" אני חושבת שהכי כדאי שאביב ישן בגלידרייה שלו , אני ותובל נהיה עם שובל במהלך הלילה. אסור לעזוב אותה לרגע אחד לבד.

מישהו צריך להשגיח עליה שהיא לא תעשה מעשה בלתי אחראי בעליל." אמרה אביטל בפחד.

" ממה את פוחדת , אביטל? שובל לא תשתה יותר את הרעל עכברים כי היא צריכה להפעיל עשרים עיניים כדי שהיא תיזהר." הוסיפה תובל ברשמיות.

" אתן באות איתי לראות אותה? נו , כל כך חכיתי לרגע הזה שעכשיו אני חסר סבלנות לגבי זה. " אמר חננאל והלך לעבר חדר ההתאוששות כי הוא התגעגע לשובל.

" שלום שלום , אני מניח שאתה כבר צריך לחזור לגלידרייה כבר נעשה מאוחר . הבנות יהיו פה

הלילה." אמר חננאל לאביב .

"כן אהה, תודה רבה על העזרה שלהן תודה. אני באמת מאחר למשמרת הלילה בגלידרייה שלי . אז תשגיחו עליה טוב ואל תשאירו אותה לבד. כי כשהיא לבד , היא עלולה לעשות שטויות." הוסיף אביב וחייך.

" תמסור להן , לאביטל ולתובל דרישת שלום בשמי. יאללה , שיהיה לילה טוב לכולנו." אמר אביב בחיוך והלך משם לעבר הגלידרייה. חננאל חייך אל שובל .

" נו , מה הולך? איך את? כבר חששנו שלא נראה אותך עוד." קרא חננאל בהרהור וחייך אליה.

" תובל , ראית מי חזרה אלינו , החברה שלנו הכי טובה, כמעט מתת לנו , אהה יא שובבה?" קראה תובל בחיוך שובב וליטפה את שערה קלות.

" כן , דאגנו לך , שובלי. חשבנו שאת כבר מתה ושאת לא תשרדי את זה כי הרי מדובר ברעל עכברים, איך שתת את כל זה? זה באמת מסוכן!" אמרה אביטל בדאגה.

" ככה את הדאגת אותנו למוות? את מבינה שאנחנו היינו צריכים לדחות את הנסיעה בחזרה הביתה רק בגללך , את קולטת כמה דברים רצינו לעשות , ולא עשינו בסוף כי חשבנו רק עלייך , רק לעשות לך טוב על הלב." קרא חננאל בכעס.

" טוב , אל תכעס עליי , לא ידעתי שמה ששתיתי זה רעל עכברים נטו , אני מבקשת סליחה אם עיכבתי אתכם בכוונה. אם בגללי לא נסעתם בחזרה לשנת 2017 אז אני מבקשת מכל הלב סליחה." הוסיפה שובל בחיוך מתנצל.

" תעזבי אותו , הוא סתם כועס כי הוא חשב על תוכנית שתעזור לנו לחזור לשנת 2017 . חננאל , תירגע קצת. מה דעתך שתשתה כוס מיים קרים , זה לא יזיק לך." אמרה אביטל דרך נזיפה.

" כן , שתשתה כוס מיים קרים , אולי זה יעזור לך במקצת להעביר את הדברים שאמרת לשובל לפני כמה רגעים." קראה תובל בעוקצנות.

" או , תובל אני רואה שהתעוררת. מה קרה , התחלת קצת לאהוב את שנות התשעים?" קרא חננאל בציניות.

" לא , התחלתי להבין עם מי יש לי עסק." החזירה לו תובל בנימה צינית.

" אז אני שתיתי רעל עכברים?" שאלה שובל בחשש ונאנחה.

" כן , אבל לא ידענו שזה עד כדי כך מסוכן. זה רעל. זה לא משחק." הוסיף חננאל.

" אתה צוחק אותי או שאתה סתם אומר שזה רעל עכברים?" חשבה שובל בקול.