מכונת הזמן -פרק 39

גבריאל ניגש למעיין ובפיו הייתה הבשורה. הוא חשב על זה הרבה ולבסוף החליט שהכי טוב בשבילו ובשביל מעיין להפסיק להיפגש עם אביטל לתמיד ולהבהיר בפניה שכלום לא יכול לקרות ביניהם.

" הגעתי להחלטה , מעיין ." הודיע גבריאל למעיין בדרמטיות , מעיין הביטה בו במבט בוחן.

" אני רוצה לדעת מה החלטת , אתה באמת מתכוון להפסיק להיפגש עם אביטל ? או שזה סתם אתה מנסה להשתמש בי בשביל שתוכל לשכוח אותה?" שאלה מעיין ברצינות.

" תראי , החלטתי שבשביל שנוכל להיות באמת ביחד , אז אני הולך להפסיק להיפגש עם אביטל ולהבהיר לה היטב שלא יכול להיות בינינו שום דבר. " קבע גבריאל והביט בה במבט ממושך.

" אם זה באמת ככה , אז אני מסכימה לתת לך הזדמנות , אתה צריך להבטיח לי שלא משנה מה , אתה לא תיפגש עם אביטל עוד. אני צריכה לדעת ממך שאתה לא מרגיש אליה יותר כלום." אמרה מעיין ברצינות תהומית.

" אני , גבריאל דמתי מבטיח לא לשקר יותר למעיין שקד! מצהיר בזאת שאין כלום בינו לבין אביטל. נו , עכשיו את מאמינה לי?" שאל גבריאל והביט בה ברוך.

" כן , אני מאמינה לך. גבריאל , אני אוהבת אותך." הוסיפה מעיין בעליזות והדביקה לו נשיקה ארוכה על השפתיים.

" יש , איזה כיף לי." קרא גבריאל בעליזות.

" עכשיו אני באמת מאושרת." אמרה מעיין בחיוך עליז.

" אני באמת מקווה שתישארי כך, חשוב לי לראות שאת מאושרת באמת. " אמר לה גבריאל בחום ונשק לשפתיה.

" אני מאוד מקווה שאתה דובר אמת." קראה מעיין בהרהור.

" נו , נלך . בטח החבר'ה משתגעים מדאגה שם , אני מאוד מקווה ששובל כבר התעוררה." חשב גבריאל בקול.

" גם אני ממש סקרנית לדעת מה יהיה איתה בהמשך." קראה מעיין בחיוך סקרן.

" בואי נלך כבר." ענה גבריאל בחוסר סבלנות.

אביטל התיישבה ליד חננאל וניסתה לעשות ככל יכולתה לא להסתכל לעבר גבריאל.

היא צריכה לשכוח אותו וזהו. איך היא תוכל להוציא אותו מהראש שלה.

" מה , אביטל , על מה את חושבת?" שאלה תובל בסקרנות.

" אני חושבת מה לעשות כדי להוציא את גבריאל מהראש שלי לתמיד. רק שלא בדיוק מה שאני רוצה לעשות , אני רוצה לשכוח את כל מה שהיה בינינו , כל הזמן רצים במוח שלי זיכרונות ותמונות שלי ושלו ביחד." הוסיפה אביטל בחיוך עצוב.

" אז מה את מתכוונת לעשות עכשיו?" שאלה תובל ברצינות תהומית.

" אני לא יודעת מה לעשות אבל נתתי לחננאל הבטחה מסוימת שאני וגבריאל לא ניפגש יותר. תראי , מה שאני מנסה להסביר שאני אפגש איתו לפגישה אחרונה בגלידריית " אביב" . אבל הפגישה צריכה להיות חשאית." חשבה אביטל בקול.

כמה שהיא ניסתה להתרחק, היא לא באמת הצליחה להפסיק לאהוב אותו.

" נו , אז תעשי את זה." ניסתה תובל לעודד את אביטל , " את יודעת מה? האמת שאני רואה את שניכם מסיימים ביחד, אני חושבת שבאמת את לא הפסקת לאהוב אותו." החוותה תובל את דעתה.

" תובל , תשכחי את כל מה שאמרתי לך על גבריאל , כי עכשיו מה שחשוב זה לחכות לרגע ששובל תתעורר." הוסיפה אביטל בביטול ושתקה.

" כן , עדיף לחכות מה יקרה כששובל תתעורר." קראה תובל בהרהור.

" כן , בואי נחכה לראות מה יקרה, אוף אני כבר על הקרשים . מה עם שובל? למה היא לא התעוררה עד עכשיו?" קראה אביטל בחיוך עצוב.

" זה בגלל שהיא שתתה מהרעל העכברים הזה! ומה זה אומר? שאולי היא תמות. רעל משמעותו מוות בטוח לכל מי שנוגע בו. אני לא רוצה לדבר יותר מדי כי זה נשמע מפחיד. אביטל , בואי נסכם את זה במילה אחת : לא לדבר על זה יותר. " קבעה תובל ושתקה לבסוף.

" טוב , הנה סגרתי את הפה שלי ואני לא מדברת , טוב?" ענתה אביטל בקצרה.

באותו הרגע , הרופא הגיח מחדר הניתוח , אביטל ותובל רצו אליו במהירות והביטו בו בתקווה.

" נו , מה עם שובל? היא התעוררה." שאלו אביטל ותובל ביחד.

" יש לי בשורה מצוינת לבשר לכן , שובל בסדר גמור והיא התעוררה ממש לפני דקות אחדות. " קרא הרופא המנתח בפנים שמחות.

" יש!! שובל התעוררה , החברה הכי טובה שלנו בסדר!" קראה אביטל בחיוך עליז.

" אביטל , היא התעוררה! דוקטור תודה לך עשית לי את היום תודה לך!" הוסיפה תובל בקצרה.