מכונת הזמן -פרק 36

אביטל לא ידעה מה להגיד , גבריאל גם שתק ולא אמר דבר.

" גבריאל , בוא נשכח שבכלל דיברנו , ונתחיל ללמוד לקראת האודישן. קדימה , אנחנו צריכים להתקדם אתם אתה כל כך רוצה להצליח באודישן!" אמרה אביטל בגיחוך והביטה בו בעניין.

" טוב , אני מסכים. בוא נמשיך ללמוד בשביל שאני אצליח באודישן, הפעם אין לי ספק שאנחנו נצליח." אמר גבריאל בתקווה וחייך אל אביטל.

אביטל שלחה אליו חיוך נבוך ומסרה לו את הדפים כדי שיתחיל לשנן את התפקיד בשביל שלבסוף הוא יוכל להציג את מה שהוא יציג בפני הבמאי הארגנטינאי.

" יופי , הגענו להסכם . נו , שנתחיל?" הוסיף גבריאל בהתרגשות.

" כן , נתחיל." אמרה אביטל בחיוך ביישני ולא הפסיקה להסתכל עליו , " נו , אתה מוכן? אחת , שתיים ושלוש.." האיצה אביטל בגבריאל.

" את יודעת מה? אני רואה היטב איך את מביטה בי בזה הרגע. ואת רוצה לדעת מה אני חושב?" אמר גבריאל בחיוך שובב.

" בטח שאני רוצה לדעת מה אתה חושב , נו תדבר כבר." הוסיפה אביטל בחוסר סבלנות.

" אני חושב שהאמת מרוחה על הפנים שלך , ברור שתנסי להכחיש את זה, כי את חושבת שאני ואת לא יכולים להיות ביחד. אני יודע מה הגורל מזמן בשבילי , והאמת שמה שמיועד לי זה להיות איתך , רציתי שתדעי שאני עדיין אוהב .." הוסיף גבריאל בהתרגשות אבל אביטל עצרה אותו ברגע שהמילים התחילו לצאת מהפה שלו. היא פחדה שמישהו עלול לשמוע אותו מתוודה שהוא עדיין אהב אותה.

" בוא נעצור עכשיו את ההתרגשות , כי ממש ברגע הזה אתה צריך לשנן את הטקסט שלך בספרדית. לקראת האודישן החוזר שלך , כדאי שקצת תתחיל לעבוד על הרצינות שלך. תפסיק לדבר ותתחיל לעשות. " הוסיפה אביטל דרך נזיפה.

" טוב , מה אני אגיד לך כבר, את צודקת !" הסכים גבריאל עם אביטל.

" בסדר . עוד לא התחלנו לשנן את הטקסט בספרדית . קודם אתה צריך ללמוד ספרדית, אחר כך נראה איך אתה מופיע בפני הבמאי הארגנטינאי. כל דבר בעיתו , זה חשוב שתדע איך לשנן את הטקסט שלך בספרדית , אתה מוכן?" שאלה אביטל בחיוך.

" אני הכי מוכן שיש. אני לוקח את התפקיד הזה בהליכה. תסמכי עליי , את מדברת פה עם מומחה! " הוסיף גבריאל בביטחון וחייך אליה.

" מה אתה אומר?!" קראה אביטל בחיוך עליז וצחקה.

" אני מדבר באמת , זה לא יפה שאת צוחקת . נו קדימה , נתחיל כבר. עוד מעט לילה , ואת לא רוצה שאני אאבד את הסיכוי האחרון שיש לי והוא להצליח באודישן הזה." אמר גבריאל והביט בעיניים מקוות.

" אם יש דבר שאני מתפללת עליו לילה ויום זה הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה והוא ששוב תעשה מעצמך צחוק בפני הבמאי הארגנטינאי." הוסיפה אביטל בנימה מקווה.

" זה לא יקרה לי אם אנחנו נתאמן כמו שצריך. אני מאמין שנוכל להצליח ביחד . כאילו אני ואת נצליח ואז אני אעבור את האודישן הזה על בטוח." קרא גבריאל בביטחון.

" אני כמעט בטוחה שתצליח , אין מישהי אחרת שתוכל ללמד אותך ספרדית בשביל שזה לא יכשל הפעם. נוודא שהפעם לא יהיה שם מישהו בקהל שיצחק עלייך או יעשה ממך צחוק." קראה אביטל בכנות.

" לא יהיה דבר כזה הפעם. אם יהיה מישהו מהקהל , אני אדע את הטקסט כל כך טוב עד שלא יהיה אכפת שיצחקו בגלל המבטא הזר שלי או יותר טוב בגלל שאני מדבר ספרדית שוטפת." ענה גבריאל בקצרה ואז שתק.

" בגלל זה בדיוק יש לך מורה לספרדית כאן, אל תדאג. אתה בסוף תדע את הטקסט ותדקלם אותו בעל פה." קראה אביטל וחייכה.

" אני מאמין לך." אמר גבריאל בחיוך. הוא לקח את הגיטרה מהנרתיק והתחיל לנגן שיר. כשהוא התחיל לשיר בספרדית. היא התבוננה בו וחייכה לעברו.

" וואו , אתה ממש יודע לשיר בספרדית , זה מהמם !" קראה אביטל והסמיקה.

" תודה , המורה!" אמר גבריאל וצחק.

" אתה מצחיק , אתה יודע?" הוסיפה אביטל במבוכה והמשיכה לצחוק.

" כן , אני מצחיק וגם את מצחיקה." קרא גבריאל בחיוך שובב.

חננאל ותובל התיישבו בגלידרייה , הם החליפו מבטים.

" מה? " שאלה תובל בקול.

" עד מתי נחכה לאביטל בשביל האודישן החוזר של גבריאל דמתי? , בטח זה עוד תרגיל שלה בשביל להשאיר אותנו בשנות התשעים המקוללות האלה." אמר חננאל בעצבנות.

" חננאל , להזכירך אני מהפעם הראשונה שנחתנו בשנת 1991 . לא אהבתי שום דבר שקשור בשנות התשעים . שום דבר לא מפתיע אותי . במיוחד לא אביטל , שתעשה מה שהיא רוצה. אם החלטנו לעזוב עוד יומיים , אז בוא נלך עם ההחלטה הזאת עד הסוף." קראה תובל בהרהור.

" טוב , אבל בינתיים בואי נחכה לאביטל, הרי כל מה שסיכמנו זה שאנחנו ניקח אותה בחזרה בשביל לגמול אותה אחת ולתמיד מהאובססיה הנוראית הזאת לגבריאל דמתי , ואז היא אולי תלמד לקח." חתם חננאל לבסוף.

" אביטל מאוהבת בגבריאל דמתי מאז שהיא הייתה בת שנתיים, האהבה הזאת החולנית שהיא מרגישה אליו יום אחד זה יסתיים באסון." קראה תובל בעצבנות.

" יותר טוב שנחכה , מאז שהיא החליטה לנסוע בזמן והפכה את החיים של כולנו לגיהנום של ממש , הייתי רוצה לראות אותה על הברכיים . אני רוצה לדעת אם היא תתחרט על מה שהיא עשתה לנו וזה עם כל הכבוד לאהבה הגדולה שהיא רוחשת כלפיי גבריאל דמתי." הוסיף חננאל בחיוך מתגרה.

" נו , נחכה לאביטל ואז נסע בחזרה לשנת 2017 ." קבעה תובל.

פתאום מבלי שאביב שם לב , שובל שתתה את כל מה שהיה בבקבוק.

כאשר הוא הבחין שהיא שכבה על הרצפה חסרת הכרה.

" שובל!" קרא אביב אחוז פאניקה, הוא ניגש אליה וניסה לעורר אותה .

תובל וחננאל נבהלו וקמו ממקומם לראות מה קרה לחברתם.

" אימא'לה , מה קרה לה?" שאלה תובל בחשש.