חיים הבאים

נמתחתי כשרוך
נכרכת סביב עצמי–
ארוכה, ארוכה
כאקו של צרחה עילמת
אני נלחמת להיפרם
שהחץ לא ישתחרר
כי אני לא יודעת לכוון לא על עצמי.

לא קל לומר שלום
כשאין סיום מתאים
לקרב אגרופים עם הרוח;
זה לא בטוח שהשעון יחדל לנזול
בשיא פריחת הפרגים שלי.

הם קראו לי ילדת הפרגים
עוד לפני שראו את החור המדמם
מנסה להתקפל.

נדמה שתמיד הייתי מעט אחרי.
מעניין מה אהיה אחרי.