הנה אני חוזרת

הנה אני חוזרת הביתה. אחרי שבועות שלא הייתי. מהרגע שבו זרקת אותי לטובת אישה אחרת. ביקשתי מהורי שיארזו לי בגדים במזוודה. לא העזתי להיכנס לחדר שלי שנהייה גם לשלך. אז נסעתי. נסעתי מכאן רחוק. והנה. אני חוזרת עכשיו וחשה בחרדה להיכנס לחדר. בהיסוס רב אני פותחת את הדלת מקווה למצוא אותך על המיטה שלי. רואה סדרה שאתה אוהב עם קערת פופקורן מונחת עלייך.ציפיתי לראות אותך מביט עליי בחיוך שלך.מסמן לי לבוא לידך. אבל לא. המיטה הייתה ריקה. רק הדובים הגדולים שהבאת לי נשארו שם. על הקירות עוד תלויות התמונות. מהנשף הסיום של התיכון. מטקס ההשבעה שלך ועוד תמונה יפה כשבאתי אלייך לבסיס בשבת מחוברים ומחייכים. בארון עוד המדף שלך נותר עם בגדיך. הנעליים שלך מנוחות ליד שלי. על מדף הבשמים שלי מונח הבושם שלך. אני נשכבת על מיטתי ומנסה עוד להריח את שאריות הריח המשכר שלך שעל הכרית. אני מביטה לתקרה ונשארת לשכב ככה למשך שעה ארוכה. לאחר מכן קמה. מפרקת את המזוודה. לאחר מכן מתחילה להוריד התמונות מהקיר. לא זכרתי כמה הקיר חיוור בלי התמונות. ומאכסנת אותם בעליית הגג. מוציאה את האלבום שיש בו את כל הזיכרונות. מוציאה משם את התמונות וקורעת את החלק שאתה מופיע בהם. קורעת בדיוק כמו שאתה קרעת אותי ממך בצורה כה אכזרית. מרוקנת את הארון מבגדיך לוקחת את הבושם מריחה ממנו פעם אחרונה בכדי להיזכר בריח שלך רק לעוד פעם אחת. רק את הדובים השארתי. שאוכל לחבק אותם בלילה שיהיה לי קצת חם יותר. רק אתה יודע כמה היה לי קר בלילה. וכמה התקרבתי וחיבקתי אותך בכדי להתחמם. ובלילות האחרונים שלנו. היה לי כל כך קר. כי אתה היית כזה. קר ונוקשה. אני מקווה 'הדובים יתנו לי נחמה תמימה. שמה הכל בארגז ונותנת להוריי שימסרו לך את דברייך.אינני מסוגלת לראות אותך עוד. לא במציאות ולא בתמונות על הקיר. פגעת בי. נתת לי ללכת. הייתי שם לאהוב ולתמוך להיות לך אישה נאמנה. והלכת אמרת לי ללכת. קרעת אותי ממך וממשפחתך קרעת לי את מיתרי ליבי.