הפסיכולוגיה של אלוהים – דם המטפטף לתוך עצמו

לשבת ללא תזוזה ולהיאכל על ידי כאבה של כל נשמה, האכזבות והרגשות של כל נפש מכאיבה לי כהיוצר.
רק לי לא כואב כבר מכאבי האישי, אני רק מרגיש את הכאב האקספוננציאלי הזה.
מתי ארגיש את הכאב שלי?
מתי אוכל להיות אנוכי ולזוז מהשרשראות שלי?

מתי שיהיה מישהו חזק ממני שיוכל לסבול יותר ממני, מישהו שהעולם הזה יכול לאכול את הנשמה שלו במקום את שלי, עד אז, אני מחכה בסבל למחליף שלי.

וברגע שיהיה, ארגיש את סבל כל הדורות לפני, את סבל הגוף והשליטה על העולם הזה.
למחוק את הכאב החי בעולם כדי שאנוכיותי תגדל ואוכל לקחת אותך בלי לחשוב על הכאב שלך רק על החוסר כאב שלי.

תגדל ותהיה חזק כדי שתהיה אוכל.
כדי שאני אפסיק להיות
אוכל.