לא לבד (יום הזיכרון)

לפני שנה. עמדנו בשקט מחובקים. דיברנו על פוליטיקה ואיך לשפר את המצב. איך להיות דור אחראי יותר. עמדנו לחזור הביתה מריצת "לזכור את הנופלים". הרגשתי שעשיתי משהו מיוחד, משהו שאכן אזכור. ואם היית מסתכל מהצד היית רואה חבורת נערים, די טיפשים אם אפשר להוסיף, אוהבים למרוד ולמתוח ביקורת על כל דבר, רוצים לדבר רוצים להישמע. ובדקה הזאת אנחנו שמענו, שמענו שקט יותר חזק מהצפירה. ולא היינו לבד, דלת של אוטו נפתחה, האיש נעמד, לא היינו לבד. הרצנו בראש את כל השמות החקוקים על האנדרטאות, וגם השמות לא היו לבד. החזקנו ידיים התפללנו חזק אבל לא לשום אל. התפללנו שהשנה לא תהייה עוד אמא לבד.