ערפל
אהבתי אותה ביינות לענבים עצובים מה קוראים אותם צימוקים, ושדות ודשאים מוריקים של אבדון, אך גם רוחות כפור שמביאות איתן גשמי ברכה ולחות מרעננת על פני האדמה בה אנו גדלים. היא אמרה שנפלה שלהבת בהר, וזה הזמן לקחת צעד אחורה ולבחון את הדברים מנקודה יותר נקייה בה רואים את הנוף יותר רחוק. לקחתי את עצמי ונדדתי במחוזות שהיא דיברה עליהם, אך לא מצאתי את שלוות הנפש לה כה ייחלתי, ועכשיו כשהיא אמרה זאת – אופקים חדשים נפתחו מול עיניי, והייתי כתינוק הפוסע בעולם לראשונה. עצים לחים הכורעים ממשא הפרי קיבלו את פניי בסבר פנים יפות, ואני הייתי מלקט מהם ככל שעלה בידי. דבר לא היה חסר לי. מיטה נוחה וקורת גג, ונחל להתבודד לידו בבקרים ובשעות הערב ולהרהר על דברים שהיו ולא שווים שיחשבו עליהם. עכשיו השמיים מחווירים ונראה שעומד לרדת הגשם, ואת כל פרי השדה שאכלתי, הרגשתי בכל נים בנפשי, מזרים בי חיות מהמילה חיים ודוחק בי למצוא שבילים חדשים ללכת בהם. זאת ידעתי כי הגיעה השעה, והיד העוזרת מנחה אותי ביתר שאת אל המחוזות העלומים שברבות הימים והלילות הקרובים לא יהיו עלומים כלל וכלל. ידעתי כי זו עלולה להיות הבטחת שווא, אך החלטתי לקבל עליי את האתגר, ולפלס את דרכי בין יערות החושך אל המקום בו מונח הפרח הצומח על פסגתו של הר, והוא יפה ומאיר עיניים, וזיו עלעליו וליבתו קורנים למרחקים ומתעתעים ביורדי הים אשר נלחמים במפלצות הגדולות אשר במעמקי האוקיינוסים. הגעתי לבקתה קטנה, וכולי זהוב ומסובן עד דמעות, אך חיוור ויפה. פשטתי את בגדיי והעליתי אש באח. ייבשתי את בגדיי מול האש וטבלתי בנחל. אכן כדאי היה להגיע אל הארץ המובטחת, וההבטחה אכן קוימה וביתר שאת. גמעתי מים מעם הבאר והבטתי בעיניים הוזות בענני החורף מתאספים על קירות ביתי וצובעים את האופק לבן ערפלי. ידעתי כי זו שעת המבחן, וערפתי את ראשו של הגדי.
תגובות (0)