בגידה קטנה – פרק 2 (+18)

זיהיתי אותה מיד. היא לא השתנתה טיפה. מישל הציג אותם: "יורם עושה תואר שני במנהל עסקים, חנה ואחותה לומדות בפקולטה לארכיטקטורה". "נעים מאוד" עניתי באנגלית. מישל המשיך: "פיליפ, הוא חוקר במתמטיקה, הוא עושה דוקטורט. אפשר גם לדבר עברית איתו". כשהוא אמר את זה, שתי האחיות פרצו בצחוק: "אפשר להגיד ככה!" אמרה איילת, "פיליפ הוא דמות מפורסמת בפקולטה בגלל המבטא שלו והעברית הלקויה שלו". נורא נפגעתי מדבריה הקשים. היא נגעה בנקודה כאובה אצלי: שפות! עד היום, אני מושפל בגלל המבטא הכבד שלי כשאני מדבר בשפה זרה. לא משנה מה, אנגלית, עברית, ספרדית או תוניסאית, אחרי משפט אחד, כולם יודעים שאני צרפתי! הגבתי בתוקפנות ועניתי בעברית: "ייתכן, אבל מעולם לא ראיתי רמה כה נמוכה במתמטיקה כמו בפקולטה שלכן! מה למדתן בתיכון?". יורם ניסה להרגיע את הרוחות: "סליחה, פיליפ, הן לא רצו לפגוע בך, לדבר עם מבטא זה לא בושה". לאחר מכן הוא לקח את ידה של חנה והלך לשתות משהו במזנון. נשארנו לבד איילת ואני. "גם חנה לומדת איתך?" שאלתי בזהירות. איילת ענתה לי: "היא אמורה לסיים בשנה זו". יורם חזר מהר עם כוסות ובקבוק. "בוא נתפייס", הוא מזג לנו שתי כוסות וודקה, נתן לי את הבקבוק והלך. ידעתי שהשילוב של אלכוהול וגלולות לא היה רעיון טוב, אבל שתיתי בכל מקרה. אחרי השתייה, איילת חזרה לקרב: "איפה הנסיכה שלך, עזבה אותך?". עניתי מיד: "מה פתאום! היא בצרפת אבל תבוא בסוף השנה". היא שתתה עוד כוס וודקה ולחשה לי באוזני בגלל רעש המסיבה: "יש סיבה נוספת מדוע אתה מוכר בפקולטה. אף אחד לא מבין איך בחורה כל כך מהממת כמוה יכולה להיות מאוהבת בך? מה אתה עושה כאן, אתה לא מפחד שמישהו אחר ימצא חן בעיניה בצרפת, אחד כמו מישל לדוגמה!". הסמקתי, איזו סקרנות! סילביה ואני חיינו בבועה שלנו, לא שמנו לב לאחרים, אבל כולם צפו בנו כל הזמן. "סילביה ואני מאוהבים לנצח!" השבתי בגאווה. עוד פעם, היא פרצה בצחוק: "איזה ילד אתה, אתה חיי ממש בסרט!". ישבנו בפינה ושתינו עוד וודקה, בלי לשים לב, שנינו השתכרנו. תחת השפעת אלכוהול, איילת השתחררה. התחילה לדבר על כל מיני נושאים, על שאיפתה להיות מעצבת, על הקשיים שלה, על הצורך לעבוד כמלצרית כדי לשלם את שכר למודיה ,על הקנאה באחותה יותר יפה ויותר מוכשרת ממנה. כנראה ששמחה למצוא אוזן קשבת כמוני. אני לא דיברתי הרבה, האמת היא שהרגשתי את הכל כבערפל, וגם פחדתי לעשות שגיאות בעברית. פתאום, יורם הגיע ושאל אותה: "אנחנו עוזבים, את באה איתנו?". תגובתה הפתיעה אותי: "אני נשארת". קמתי והסתכלתי סביבי, רוב האורחים עזבו, קומץ זוגות התנשקו בפינות. חיפשתי את מישל ואמרו לי שהוא נכנס לחדרו עם שתי בחורות. הדלת של חדרו הייתה נעולה. מישהו כיבה את כל האורות, המוזיקה הייתה רכה מאוד, זוג רקד לבד במרכז הסלון. העזתי לפנות לאיילת והצעתי לה בקול אדיש: "את רוצה לרקוד?". ציפיתי לדחייה אבל היא ענתה לי: "למה לא!". האווירה הייתה רומנטית, חוץ ממנורה קטנה, כל הסלון היה חשוך. התחלנו לרקוד לאט. בלשון המעטה, אני מעולם לא הייתי רקדן גדול. איילת חיבקה אותי חזק ואחרי דקה נישקה אותי בלי התראה. הגוף החם שלה, הריח שלה, טעם הוודקה על שפתיה גרמו לי לשכוח את הכל. התנשקנו דקות ארוכות. כאשר המוזיקה נעצרה, איילת לחשה לי באוזן: "בוא נלך לחדר שלך!". חזרתי למציאות, מה עם סילביה, אהבת חיי! מה לעשות? איילת הבינה את היסוסי וכעסה עליי: "תפסיק לחשוב על הזונה שלך, בכל אופן אף אחד לא ידע על זה!". בדקתי עוד פעם סביבי, נשארנו כמעט לבד, זוג אחד, לא מוכר לי, שכב על הספה, בחור ישב על הרצפה, בעיניים עצומות, ועישן ג'וינט. התקרבתי לחדר של מישל, לא שמעתי שום רעש. לקחתי את ידה של איילת ונכנסנו לחדרי. נעלתי את הדלת מאחוריי. איילת לא איבדה זמן, היא דחפה אותי למיטה, פתחה את רוכסן הג'ינס שלי, והכניסה את ידה פנימה. לא לקח לה זמן רב להשיג את התוצאה הדרושה. לאחר מכן, לשונה החלה לעבוד. אולי היא לא הייתה חזקה במתמטיקה, אבל בתחום של מעשי אהבה, הגיע לה ציון גבוה. למעשה, היא עשתה את כל העבודה, לקחה את הזין שלי בידיה וישבה עליי. הרגשתי יותר מאשר רק את הגוף הכבד שלה…בדומיה, בחושך, פעלנו בקצב איטי, לא אמרנו מילה. ברגע הקריטי, כאשר היא גמרה בצעקות קטנות, שמתי את ידי על הפה שלה כדי להשתיק אותה. בגלל האלכוהול או אולי בגלל רגש האשמה, לא הצלחתי לגמור. איילת פתרה את הבעיה בזריזות על ידי האצת הקצב שלה. עצמתי את עיניי, חשבתי על סילביה, וגמרתי! אחרי כמה דקות, איילת אמרה לי: "אני הולכת לשירותים". כאשר היא חזרה, כבר שקעתי בשינה.