יש דברים שאני לא מספרת לאף אדם
יש דברים שאני לא מספרת לאף אדם
הזמנים בהם אני בשפל חיים ומייחלת למוות לבוא
הזמנים החלשים שאני קרובה לוויתור על המלחמה בעצמי
אני לא רוצה שידעו על המלחמה בתוכי
על הקרבות שהולכים בראשי עד שכל שריד של לחימה מת
הרגעים האלה, של החולשה שמשאירים אותי ריקה
המחשבות האלה רק לעצמי
אסור לספר
אסור שאחרים יבינו עד כמה אני פגומה
בני אדם רגילים חושבים שיש בי מה להציל
אני לא רוצה להיות אדם חלש, אך בו זמנית אני לא רוצה להיות אמיצה
לעמוד מול הפחדים ומול הדברים שהורגים אותי
מהפחד שלא אשאר, ועוד יותר מהפחד שאשרוד את זה
אשרוד לספר
וזה מה שישאר ממני
סיפורים
טקסטים ידועים שחוזרים על עצמם בלי סוף
יש דברים שאני מפחדת להגיד לעצמי
אני מפחדת לאבד את האנשים שאני אוהבת באופן תמידי
אבל עוד יותר שלא אוכל לברוח
להימלט מהחיים
אני לא רוצה להיות עוד סיפור
אני מפחדת שזה מה שישאר ממני, או שמא, מה שאני כעת
חיים שלמים עוברים מול עיניי ואני שותקת
בוכה במקלחת
שלא ישמעו
שאני לא אשמע
את עצמי
מוותרת
תגובות (1)
בהתחלה קצת הפריע לי הפיסוק בכתיבה, אבל השורות האחרונות גרמו לי לאהוב את הכל. לבכות זה לא חולשה, להפך- זה מראה כמה חזקים אנחנו שאנחנו נותנים ללב שלנו להרגיש