קססה

גרמניה שאחרי המלחמה הייתה דומה לתולעת משי טורפת ענקית ש-רק חיכתה לנגוס בכל זר שיקרה לדרכה. הוא ישב באמסטרדם על קו המים ליד ה-סמטה הצולעת שנשפכת מהכביש הראשי, וקיסס קססה ארוכה ושמנה כשהוא חושב על הבלונדה עם החזה השופע, ואיך הייתה לו הזכות או החסד לעשות לה דברים שאחרים רק חלמו. כוחות משטרה גדולים התפרסו באזור המגורים בו הוא היה והתחילו לפנות את התושבים, הוא לא ידע על מה ולמה ולא היה אכפת לו, הוא לא הולך לשום מקום, זה ביתו, ופה הוא שגל את גרטה הבלונדה ואף-אחד לא ייקח אותו מ-פה. כשהם סרקו סריקה אחרונה את הדירות הקטנות, הוא השאיר את הדלת פתוחה והתחבא בארון הבגדים. הבן-אדם עבר במהירות חדר-חדר, ואז חזר לכוחות הפינוי שלו, והוא נשאר כמה זמן בתוך הארון, ואז הציץ החוצה, השקט היה מקפיא דם. הוא הלך בין החדרים שלו והציץ דרך המרפסת, לא נראתה נפש חיה, אפילו לא חתול או כלב, וגם לא אף רכב של המשטרה או הצבא. אפילו תמרור אין הכניסה נראה בודד. הם יחזרו עד מחר, הוא אמר לעצמו בקלות ראש, והמשיך לקסס את הקססה שכיבה קודם לכן. אולי הם חושבים שאני אקפוץ לכל גחמה בירוקרטית שלהם כמו אדם בלי שכל, אבל טוב לי בדירה הזאת הקטנה בה שיגלתי את גרטה. והוא הביט במיטת הקפיצים הרחבה בחיבה.

ההפצצה לא איחרה לבוא.