על טעויות משלמים / פרק 4 .

הסתכלתי על הפלאפון המנופץ על הרצפה , המסך שלו נשבר כמו ליבי , כול מה שקרה היום
שהוא הבין למה אני כועסת עליו זה בלבול אחד גדול , אני מרימה את מסטי ומסתכלת עליו
שידו מונחת על ליבו .
" זאת הייתה טעות גדולה , אני מצטער על זה ואני לא מבין למה את לא יכולה לעזור לי
לשכוח אותה , רק מזכירה לי אותה שוב ושוב " הוא מתנשם בכבדות ומושיט לי את ידו .
" אולי הטעות הזה גרה אצלי בבית "? שאלתי והצבעתי לכיוון הדלת .
" אבל זה קרה , אני , אני רק רוצה לשכוח אותה "! החזיק לירון בראשו .
" אז מה אתה רוצה ממני "? שאלתי שאני מציירת על האוויר סימן שאלה ונאנחת .
"עוד לפני שקרתה הטעות אמרתי לך , ואת עכשיו שונאת אותי " הוא אמר והסיט את מבטו לצד .
" אולי רציתי להסכים למה ששאלת , אבל אני רואה שאתה אוהב לנצל בנות , למה שאני אסכים "?
שאלתי וישבתי על המיטה שלי , אחרי מספר שניות של שתיקה התרוממתי .
" אני לא מנצל , אני רוצה לעזור לאחותך , באמת שאני רוצה אבל אתן לא מביאות לי " הוא אמר ותפס
בידי ומשך אותי אליו שעיניי היו מול עיניו .
" אני אוהב אותך , כמה פעמים לומר לך את זה "? הוא שואל ומסתכל לתוך עיניי .
" כמה שצריך , עד שלא תוכיח שאתה באמת אדם ששוה להאמין בו , ששווה בכלל להסתכל עליו ,
אין לך דיבור איתי "! אמרתי ונסיתי להשתחרר , לבסוף הצלחתי .
פתחתי את הדלת של החדר שלי ונשענתי על המשקוף בזמן שראשי מושפל למטה ,
הרגשתי נעיצת מבט מהצד , לירון הסתכל עלי ויצא מהחדר שלי " אני עוד הוכיח לך " הוא אמר וירד במדרגות של הבית , אחרי טריקת דלת חזקה הלכתי למיטה ונשכבתי שאני בוהה בתקרה מחכה
שנועה ומורן יאספו אותי מהבית אל המועדון , בנתיים אני שמה אוזניות ומדליקה את המוזיקה ,
שוקעת אל עולם המחשבות שלי , שוקעת לעולם לא נודע , שוקעת לעולם התווים והמוזיקה הנמצאים
על שורה אחת ארוכה , ארוכה כמו החיים , לפחות כמו החיים שלי , שאולי התקצרו יום אחד …

לקחתי מעיל עור שחור ולבשתי אותו במהירות על כתפיי , סגרתי את הדלת של הבית והלכתי לכיוון
המכונית האדומה והפתוחה של מורן , הם הסתכלו עלי וחיוכו " את והמכונית התאמתם צבעים אני
רואה " אמר מורן ושם את זרעו על נועה והסתובב אלי , באתי והתכופפתי מעל דלת המכונית
" יאלה תכנסי " הצביע מורן ופתח את הדלת האחורית , חייכתי אליו ונכנסתי למכונית ונסענו ..

נכנסנו למועדון הרועש , אורות בצבעים שונים היו על רחבת הריקודים , במת הדי-ג'יי הייתה גבוהה ובוקסות ענקיות עמדו לצידה , מכיוונה בא המוזיקה הרועשת שכמובן נקתה לי את המחשבות ,
השארתי את נועה לבד עם מורן שילכו לרקוד ואני בנתיים הלכתי לי לשתות .
" מה בשבילך "? שאל הברמן , ישבתי על הכיסא וחייכתי .
" תביא קוקטייל " בקשתי , אני שונאת לשתות ושם נראלי כמות האלכוהול הכי קטנה בשבילי ..
הברמן הסתכל עלי מצד עיניו והתחיל להכין את המשקה , לצידי ישב נער נראלי בן שבעה עשרה
או יותר אני לא בטוחה , לא ממש ראיתי מכיוון שהיה חשוך .
"היי אקיטו , תביא וודקה " הוא צעק לברמן שכנראה מכיר ממש טוב .
" כמו תמיד דניאל , כמה אתה שותר "? שואל אותה אקיטו ודניאל צוחק , הברמן הגיש לי את
הקוקטייל והסתכלתי על הנער " החיים חרא , מה עוד אפשר לעשות "? שאל דניאל והחזיק הראשי ,
לגמתי מן הקוקטייל " היי " אמר לי דניאל והפנה את מבטו אלי , ראו את צבע שערו השחור בזמן
שאחד מן המנורות האולטרה הסגול הגיעה לכיווננו " הי " אמרתי בקול חנוק .
" למה את שותה , זה לא טוב לשתות משקה עם הרבה אלכוהול את יודעת " הוא אומר לי ואני מחייכת .
" ברור , מר ממומחה במשקאות חריפים " הוא צוחקת וגם הוא .
" קוראים לי דניאל ולך "? הוא שואל ומושיט לי את ידי ואת קם מן הכיסא " היילי " אני אומרת
ומסתכלת על ידו " את רוצה לרקוד "? הוא שואל ואני מהנהנת , מהסתכלת על ידו ולוקחת אותה ,
מתרוממת מן הכיסא ומתקדמת אל עבר רחבת הריקודים שאני מסתכלת לאחור , לכיוון הקורסות
שאני מרגישה שמסתכלים עלי מי שם ואת מי אני רואה " למה "?! אני שואלת את עצמי ,
והוא וחברים שלו יושבים שותים והוא מסתכל עלי במבט הקינאה שלו , אני מפנה את מבטי והולכת
להשתחרר.