It's Not Love

פרק 3:

וואו, זה עצום, אף פעם לא הייתי במקום כזה, אך פעם לא יהיה לי את הכסף לאכול פה, אם לא הייתי מקבלת את העבודה קרוב לוודאי שלא הייתי נכנסת לפה אף פעם.

"היי" הסתובבתי, וראיתי את צ'ייס, אפשר להפוך לשלולית מהחיוך שלו, אבל אני לא מהטיפוס של הבנות הללו, הוא חתיך ללא ספק, אבל, הוא לא עושה את לי אז, הוא נראה כל כך טוב אבל זה פשוט לא הוא.

"את בוהה" הוא אמר בגיחוח.

"לא אני לא" זייפתי מבט מרוגז, "אז מה אני עושה פה?" שאלתי.

"את תעבדי במסעדה, את חדשה פה והחדשות מתחילות במילצרות במסעדה, אבל אם הבוס יגיד אחרת אז בבר או אולי בקזינו, אני יודע שאת חדשה, המשוכרת פה אולי גבוהה, אבל את צריכה לעשות משהו בתיורה אליה גם כן, עוד מעט הבוס יבוא ו.."
הוא נקטע על ידי קול צרוד, גברי ומחרמן במיוחד, הקול הזה.. כל כך ממיס.

"הסתדרו בשורה, ואני אחלק תפקידים," הסתובבתי והוא היה כל כך חתיך, קולו ומראהו, היו יכולים לגרום לבחורה לגמור.

בזמן שהסתגרנו בשורה הוא לקח טופס של שמות והחל להקריא ובכל שם מסתכל לפניו של הבן אדם שאת שמו הוא מקריא "אנאבל" הוא הרים את מבטו מהדף, בחורה שחורדינית בגובה 1.75, עם חזה מזוייף, גדול מדי לטעמי, היא נראת כמו אחת שעברה שתלים בתחת, והיא אפשר שלא לשים לב לזפתיי הבוטוקס שלה המכוסות בשכבות עבות של אודם אדום חזק.

היא קרצה לו, היא כל כך נואשת, כולן פה, כל כך מזוייפות, מנותחות וחסרות שכל, אני נמוכה יחסית אליהן הן עוקפות אותי בחצי ראש, אני גם היחידה שטבעית פה, למה אני צריכה להיות השונה במקום של מזוייפים?

עייפתי לשמוע כבר בשם ה-40, מאיפה הם השיגו כל כך הרבה עובדות כאלה, מזוייפות, חסרות שכל ופתטיות. גיחחתי למראה מבטן כשהוא עבר, איך הן לא הפסיקו לבהות בו.

"אליסון?" הוא הרים את מבטו אלי, ובהה שוב ושוב מכף רגל עד ראש ממש כאילו אני בובה.
חייכתי חיוך רחב, אני דיי בטוחה ששתי הגומות שלי הופיעו אז, זאת הייתה חוויה ממש רגע בילתי נשכחת.

"את חדשה פה, אליסון?" עינייו עצרו בפני כשהוא שאל את השאלה "כן, אדוני?" אמרתי, הוא גיחח "את בקזינו היום, קמיל תדריך אותך מה לעשות שם" כולם בהו בי, קמיל ניגשה אלי וכמו כל אחת שם, אני יכולה לקרוא להן הפסלטיות.

"אני קמיל," היא ירקה "אני.." היא פשוט קטעה אותי "אני יודעת מי את, את החביבה על הבוס עכשיו, לאף אחת, אבל לאף אחת, לא הייתה בחיים גישה בפעם הראשונה, ולך כן, את אפילו לא מנותחת" לא הגבתי לה, שתקתי והיא המשיכה לדבר עד שלא יכולתי כבר והתפרצתי.

"אני אגיד לך למה קמיל, לא צריך להיות מנותחת כדי להיות יפה" היא הסתכלה עלי מבולבלת, ומבטה הושפל לריצפה.

"קל לך להגיד אליסון" נשימה ארוכה פלטה מפיה, "אף פעם לא הייתי הבחורה היפה, או המקובלת של התיכון, ושהתחלתי להשתנות קיצונית אז כן, נהפכתי למנותחת אבל לא כמו שאת חושבת, החזה זה הוספה לא ניתוח, רק השפתיים, את יודעת אלי, לא כולן את".

דמעות עמדו בעיניי, "לא כולן אני?, אף אחת לא הייתה שורדת את מה שאני עברתי קמיל" נשמתי נשימה עמוקה "אין לנו זמן עכשיו את צריכה להסביר לי מה עושים, נשארה לנו עוד חצי שעה להתארגן".

"טוב, אז זה פשוט יש לך להיות דילרית, ויש לך להיות בת לוויה" היא אמרה, אני לא יודעת להיות דילרית, מה לי ולקלפים, וממש אין הרבה אפציות.

"אני אקח את הבת לוויה, אני לא יודעת להיות דילרית" היא הנהנה "את פשוט צריכה לחייך, יחטפו אותך שם, גם הבוס יהיה שם, כדי לוודא שהכל בסדר".

"לבשתי את השמלה שקמיל הביאה לי, היא ישבה עלי בול, אפשר להגיד, חושפת שסע עמוק בין שדיי, אך לא חושפת את חזי.

"את נראת אלוהית" אמרה קמיל וצחקקה.

"תודה קמיל, גם את" אמרתי בחיוך.

יצאנו מחדר פנינו לכיוון המדרגות לקומה השניה, נשמתי עמוק, "תרגעי ככה זאת הפעם הראשונה" היא צחקה, ונכנסנו.