שמרטפית -פרק 1: עבודה חדשה (נקודת מבט ניקול)

פתחתי את העיניים אחרי שינה עמוקה, לוקחת את הפלאפון שעל השידה ליד המיטה שלי ורואה שהשעה שתיים עשרה בצהריים. הנה לו עוד בוקר שהתבזבז לי כי ראיתי טלוויזיה עד שעה מאוחרת.
קמתי מהמיטה, הרגליים שלי נגעו ברצפה הקרה. הלכתי למטבח וראיתי את אמא שלי מתארגנת לעבודה, היא עובדת בחנות בגדים בקניון. עבודה לא קשה מידי עם משמרות נוחות, יותר נוחות מהעבודה הקודמת שלה.
התקרבתי לאמא שלי ונתתי לה נשיקה על הלחי, היא חייכה אליי ושלחה לי נשיקה באוויר " ניקול עוד פעם ראית טלוויזיה עד שעה מאוחר?"
"כן אמא " עניתי עם חיוך מתחנף. "את עוד תהרסי לך העיניים."
"מה עוד יש לי לעשות אני בחופשה" אמרתי כשלקחתי את הקערה מלמעלה והכנתי לעצמי ארוחת בוקר קלה.
"טוב אני יצאתי, אני אחזור בשבע בערב. תכיני בבקשה משהו לארוחת ערב" אמא שלי אמרה ויצאה לעבודה.
ככה בערך היה סדר היום שלי בשבוע האחרון. קמה בצהריים אוכלת ומכינה אוכל למשפחה. החופש שלי היה משעמם, במיוחד שכל החברות שלי התגייסו כבר.
אני החלטתי ללכת ללמוד לפני הגיוס, עתודה טכנולוגית במכללה שבעיר שלי. לימודים במשך שנתיים שאולי אחרי זה גם יעזרו לי למצוא עבודה מכובדת.
בכיתה שלי אין יותר מידי בנות, אנחנו רק ארבע, זה נחשב די הרבה להתחשב שעובדה שאנחנו לומדות מקצוע קצת גברי, מכטרוניה ורובוטיקה. זה קצת יותר מעניין ממה שזה נשמע.

אחרי כמה שעות מאז שקמתי קיבלתי שיחת טלפון מאבא שלי" ניקולי, את שומעת, בשכונה החדשה יש כבר כמה משפחות, עבר לפה גם בחור צעיר עם ילדה קטנה והוא מחפש שמרטפית. סיפרתי לו קצת עליך והוא הביא לי את המספר שלו כדי שתקבעו על ראיון."
"טוב אבא, תשלח לי בווטסאפ את המספר ואני שלח לו הודעה." אבא שלי ידע שאני אוהבת ילדים קטנים ואני גם מחפשת עבודה, איכשהו אבא שלי תמיד היה זה שמוצא לי עבודה. הוא עובד כטכנאי חשמל, עובד עם הרבה אנשים. הוא אדם מקושר וכולם אוהבים אותו, הוא נחמד ומצחיק כשצריך, לא מתאמץ מידי.
נזכרתי שהוא לא אמר לי את השם של הבחור "אבא רגע, איך קוראים לו?"
"אה נכון השם שלו אלכס"
"טוב תודה, ביי אבא אוהבת אותך" ניתקתי ופתחתי את הווטסאפ וניסחתי הודעה.
"אלכס שלום, אני ניקול הבת של שי. הוא הביא לי את המספר כדי שנקבע ראיון. רציתי לדעת מתי אתה פנוי"
בזמן שחיכיתי להודעה ממנו שלחתי הודעה לקבוצת חברות "בנות, יש מצב אני לא אהיה מרוששת יותר"
חברה שלי שירה ענתה "פשיי מישהי מצאה עבודה "
"זה עוד לא בטוח אבל נראה לי" עשיתי סמיילי לא בטוח
"סוף סוף " שתי חברות כתבו ביחד.
אחרי כמה דקות קיבלתי תשובה מאלכס " היי ניקול, אני אהיה בבית בסביבות חמש שמונה בערב תבואי, נשתה קפה ונדבר קצת"
הוא שלח לי את הכתובת שלו ואמרתי לו שאין בעיה אני אגיע.
הוא גר בשכונה החדשה, אבא שלי עושה שם עבודות חשמל. זה במרחק של חמש תחנות אוטובוס מהבית שלי.

אחרי שהכנתי ארוחת ערב התחלתי להתארגן. התאפרתי קלות, לבשתי ג'ינס שחור שקניתי לו מזמן עם סוודר לבן. יצאתי מהבית ועליתי על האוטובוס.
הגעתי לשכונה החדשה, היא הייתה כל כך יפה לא כמו איפה שאני גרה. כנראה אלכס עשיר, שמעתי שהדירות פה עולות יותר מארבעה מיליון דולר.
נכנסתי לבניין מספר שמונה עשרה ועליתי לקומה הרביעית. בקומה היו רק 2 דירות. דפקתי על דלת מספר שמונה וחיכיתי שיפתחו לי. שמעתי קול חמוד של ילדה קטנה מהצד השני, קול עדין ומתוק " מי זה?"
"זאת ניקול" עניתי
"אבא… אבא.. זאת היא" שמעתי אותה צועקת. צחקתי קצת היא נשמע נורא נרגשת.
שמעתי את הדלת נפתחת ולפתע עבד מולי בחור נראה בערך בן עשרים ושש, הוא לא נראה ישראלי אבל מה שכן הוא היה נראה טוב, הוא היה יותר גבוה ממני ואני מטר שבעים. הוא לבש חליפה. חליפות נראות כל כך טוב על גברים.
השיער שלו היה מוחלק לאחור שחור בוהק. העיניים שלו היו בצבע חום בהיר, ממש כמו דבש.
"היי ניקול" הוא לחץ לי את היד" אני אלכס, וזאת שכאן אמילי" ראיתי ילדה קטנה מסתתרת מאחורי אלכס. ילדה כל כך יפה, היה לה שיער חום בהיר ומתולתל לא כמו אבא שלה. היא הייתה נראת בת שש. הייתי מופתעת הוא אבא כזה צעיר.
"בואי תכנסי, נדבר קצת" הוא נתן לי לעבור וסגר את הדלת אחריי.
הדירה הייתה ענקית וזה רק הסלון היו עוד כמה קופסאות שכנראה הם עוד לא סיימו לפרוק. הדירה הייתה מעוצבת בטעם טוב ומסודרת מאוד.
"אז בואי ספרי לי קצת על עצמך ואני tכין לנו משהו לשתות" הוא הוביל אותי למטבח.