חוק לנשימה

עשן באוויר, אין מילה כבר שלא נאמרה
ופתחת את העיניים, זה היה התקציר לסערה
כי עולמות נשברו מאחורי המראה שבעינייך.
האם גם שאת מסתכלת עליי את רואה את זה ממשיך?

נשימה עוצרת את השיחה השקטה
הלכת לדרכך, אפילו על הרגליים שלך אין לך שליטה.
תנשמי בבקשה מעצמך, אני יודע את הכאב
לפעמים אני שואל למה ואז נזכר, זה שואב.

אני מאחורייך מחכה, תצעדי איתי ותלמדי
אבל את לא פונה אליי, את כמוני, ממש תיעודי.
אבל פנית אליי בסוף, לא ללמוד, אלא לראות
מסתכלת בעיניי, עולמות, סיפורים, מנסה למצוא השראות.

למה את בוכה?
למה את שותקת?
למה את מנשקת?
למה אני לא נושם