כדבר ציפור אל ציפור

ביום אחד בהיר
זרזיר הלך אצל עורב
ביקר שאל "מה נשתנה חבר, נו איך העסק מסתדר?"
אמר "אל נא תשאל,
איך החוקר, זה המנוול
תפס אותי על קל,
משם חיש קל עבר אל הכבד,
מאז כלו כל הקיצות אני אובד".
שמע לו האחד נלפת, נחרד, איך יוותר לבד
את מי יבחר עוד לבקר, אם פה השער ייסגר.
פלט "אחי", הדגיש "זה הכרחי.
קום התנערה אח, אחרת תצטערה.
לכל תחמן מגיע זמן מצוק שאז את האשמה חובה על אחרים לזרוק.
יש לסמן אויב שהציבור אוהב לשנוא, לפרוק עליו את זעמו
טען לגרונך כנות, תפוס מנהיגות, גלגל אשמה באחריות.
אל תתבלבל בגלל אחת טעות,
שדר עוצמה וכושר עמידות.
מעריצים הם עריצים צורכים רק נקמה, שום פטפוטי אחדות ונחמה.
אחי עזוב אותך מהמציאות, דבר אל הריקים במונחים הכי שחוקים
כי אלה מסלולים בדוקים
כמו נשיפה של רוח מערב,
שלח בהם את דמות האב,
שחרר, כאילו גם אתה סומך על מה שפיך מדבר.
פרוש עלי מים עכורים מטווה של עמימות,
הרחב את העיניים פתח שפתיים, סמל התמימות.
שנן לדעת הקהל "אני האיש, קוזאק נגזל."
יודע מה, תפתח קברות, אצלנו זה הולך, תסעיר רוחות
תנקוט מהלכים, תצית קרבות אחים, חינם אין ארוחות
תפעיל דמיון יוצר, ליצן חצר, רשע, נסה אשה,
רק לא להתיאש, זה מתפשט כמו אש".
ענה אמר "זה רק היה דוגמא בהגזמה
אתה לא מפרש נכון את השיטה בשגעון
אם רק אני מרגיש, שהחוקר או איש אחר
מתחיל להתקרב אני מיד מורה- לך תתפטר
ובעצמי מביא אחר. אותו שמעונין להתמיד בתפקיד
פשוט על אש קטנה שומר, שחקירה לא תיגמר”.
אז מה הדכאון אם יש לך פתרון?
ענה אמר "עזוב ממך חבר אתה להטוטן דברן, אני אחר
אתה כמו כל מוכר ארוך דבר, אני דרכי היא לקצר.
לך מבחר בובות חצר, שמפרישות שטויות בכל אימת שתשקר,
אצלי עשו ממני צחוק, זה מעליב זה לא מגניב תמיד להיזהר.
אומרים עליכם במזרח, שלא הכרח להיות גנב מוכשר
כדי להתמנות לשר או ראש בממשלה, אם היא מספיק גדולה,
אצלנו זו עדיין מכשלה.
אני בקצה המערב לוקה על עסק ביש בכלל אחר".
לי אין שום מניעה לזרוק או לפטר גם לא זקוק לחוק בשביל למכור חבר.
"נו טוב, אם לקטר, אומרים לך היה רומן עד לא מזמן.
אני, לעומתך נמצא בהשגחה אסור אפילו לדבר, לא כל שכן דבר אחר".
"אה כן, ואיפה אשתך, לאן הלכה, קניות? איך לא הגיעה הצמידה שלך"?
"סליחה, כתבתי בשמך, שברצונך שיחה רק בארבע עיניים, הדגשתי פעמיים.
בבקשה ממך תחתום, מתאריך שלשום, הנייר ממשרדך, נטלנו ברשותך".