בו-רא

הוא שטף את המלפפונים באקונומיקה. אז לא פלא שכמעט הלכתי לעולם הבא אחרי שאכלתי מהמלפפונים. אמרתי לו אתה רוצה להרעיל אותי, אתה רוצה להרוג אותי. אמר לי מה פתאום, מה פתאום, אני אוהב אותך, אתה בני הבכור. כל האבות מקריבים את בנם הבכור לאלוהים, אמרתי לו. הם אפילו לא יודעים שהם עושים את זה, הם לא יודעים למה הם עושים את זה, אבל כל האבות מקריבים את בנם הבכור לאלוהים.

המוח שלי כבר לא משהו, ישבתי שמעתי מוזיקה והמוח שלי חג במחשבות קטנות ובעצם לא חושב משהו אמתי בכלל. הם קוראים לי נכה אחרי שהפכו אותי לנכה ועכשיו הם מנסים להרוג אותי. לא ממש עכשיו ספציפית, יש להם הרבה זמן, אבל בואו נגיד שהם כבר תכננו מאיפה לקנות את הבלונים ומאיפה לקנות את העוגות לחגיגת הלוויה שלי.

זה בסדר, אני אומר, אני אלך למקום טוב יותר ואתם תישארו בעולם חרא הזה. כאילו החיים שווים משהו, אני אומר, כאילו שווה להחזיק בהם בכוח כי אין דבר אחר. "התולעים אוכלים אותו," הם אומרים על מת שהם שונאים. רק את הגוף, הנשמה שלו בעולמות גבוהים, גם לנשמה יש אבולוציה. כל נשמה מתחילה בדומם, מתפתחת לצומח, ואז לחי, ואז למדבר שזה בן-אדם, וכשהיא מגלה את אלוהים היא הופכת להיות אדם. בגלל זה האדם הראשון הופיע לפני 5800 שנה, אבל קודם היו בני-אדם שלא גילו את האלוקות, האלוהים, לא שאלו שאלות קיומיות, והיו כמו בעלי-חיים חכמים.

אתה מדבר איתי, אבל אני לא שומע, לא רואה, רק מדבר הרבה. אין לי מה לשמוע ומה לראות כשהכול אשליה ושום-דבר לא אמתי, אפילו לא אתה. אני כאילו נמצא כאן, אבל אני בכלל לא כאן, הראש שלי במקום רחוק-רחוק מהגוף הפיזי שלי, וגם הגוף הפיזי שלי לא באמת קיים. כל היקום זו מציאות מדומה, הכול אשליה, שום חומר לא קיים באמת. כמו אנחנו במשחק מחשב ענק. שום-דבר הוא לא אמתי. דבר לא אמתי.

אחרי מדבר, אחרי אדם, מה יש, יש משהו, קיום שהוא מעל הקיום הזה, כי הנשמה מתפתחת כל הזמן, גם לנשמה יש אבולוציה.