איך שכבשת אותי

אני לא יודע לפעמים מה לעשות כשאני חושב עלייך.
אני נזכר בימים המעטים שהצלחנו ליהנות בהם יחד, אותם ימים בודדים בהם לא היית מוקפת בכל כך הרבה חברים.
את אדם כל כך חברותי, וזה ברור. יש בך משהו שכובש אחרים במבט. מספיק רק המבט.
כשאת נכנסת לחדר, יש לך נוכחות. כל העיניים נסובות אלייך.
ואני – גם אני חברותי. אבל לא כמוך. הלוואי שהייתי כמוך כי גם אני רוצה להרגיש הערצה מטורפת מצד כל הסובבים אותי.
כשאני חושב על זה עכשיו – פשוט הערצתי אותך. את אלילה, מקומך לא איתי, בפשטות האפרורית של חיי.