סתם סיפור אהבה – פרק 1

היא תחזור.
אני יודע שהיא תחזור.
זה יהיה בלילה חורפי קר מאוד.
היא תהיה בדירה, ישובה על הספה.
היא תצפה בטלוויזיה בעוד ידה תחזיק את השלט.
היא תעביר ערוצים לעתים קרובות.
אני לא אגיד מילה, לא אשאל שום שאלה,
כאילו שום דבר לא קרה.
כאילו רק אתמול התנשקנו לראשונה.
היא תחזור.
בלי לתת בי מבט, היא תכנס לחדר השינה.
היא תתפשט בשקט.
אחרי כמה דקות ,אוכל לשמוע את צליל המים על רצפת המקלחת.
היא תתעטף בשמיכה ותישן מיד כמו תינוק.
היא תחזור.
אתגנב מתחת לסדינים ,בזהירות כדי לא לגעת בה.
שניות ארוכות, אני אעריץ את הגוף המושלם שלה.
שערה הארוך יכסה את הצוואר העדין שלה.
אשים לב לנשימה שלה, רגילה ורגועה.
כאילו שום דבר לא השתנה, אותו הגוף, אותה האישה
כאילו אף אחד אחר לא נגע בה.
בסוף, אכבה את האור ואשקע בשינה.
למחרת, כשאתעורר במיטה הקרה.
אראה את הפתק הצהוב שהיא השאירה על הכרית.
עליו נכתב בשפתון, מילה פשוטה: תודה!.
——————————–
אני פוקח את עיניי.
המיטה קרה, ואין אף אחד לידי
בחוץ, השמיים בהירים והשמש זורחת
יום יפה של תחילת מרץ 1981.
אולי חלמתי, היא לא הייתה כאן.
אבל, אני מביט על הכרית, והפתק הצהוב נמצא שם עם המילה
תודה שנכתבה עליו.
תודה?
תודה על מה?
על העובדה שלא שאלתי שום דבר,
או שלא ניסיתי לגעת בה?
אני לא יודע, אני מבולבל לגמרי?
אני נכנס למקלחת, המים קרים
כמו לפני, היא רוקנה את הדוד.
אני מתלבש לאט, היום יום שבת ,יום מנוחה, מזל שלא צריך
ללכת לעבודה.
אז למה היא עזבה כל כך מהר?
אולי היא תחזור בערב כמו בעבר, אולי היא השאירה משהו: שפתון, מברשת שיניים, בושם, בגד ,תיק, מספר טלפון, כתובת, משהו!
אני בודק בכל מקום בלי הצלחה.
ההוכחה הנחרצת שהיא הייתה כאן היא ריח נעים
במטבח ריח הקפה החם התפשט בכל החדר,
אני לוקח את קנקן הקפה ומוזג לי ספל מלא.
אני שותה אותו, לאט ,לאט, טיפה אחרי טיפה
שום דבר לא בוער, כל טיפה מזכירה לי אותה, תמיד היא ידעה להכין קפה נהדר: לא קפה נמס, לא קפה שחור, לא אספרסו, אלא קפה "אמריקנו".
קפה ברזילאי שאני קונה במעדניה במרכז הכרמל.
מרכז הכרמל….
פתאום, צלקות הזיכרון נפתחות עוד פעם.
הכול התחיל ביולי בקיץ שעבר…..